ד"ר שגיא גברי

למה בחרת לעסוק דווקא ברפואה?

"התחלתי את השירות הצבאי שלי כלוחם בסיירת הנח"ל ועברתי אימונים כצלף. בזמן השירות עברתי מספר חוויות, הקשה שבהן כצלף עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה. בהמשך יצאתי לקורס חובשים קרביים, במהלכו נחשפתי לראשונה לעולם הרפואה, ואמרתי לעצמי שמכל המקצועות בעולם, ברפואה אני בטוח לא בוחר. קורס מדריכי חובשים אליו הגעתי מאוחר יותר שינה את יחסי וחשיבתי לעולם הרפואה. עד סיומו כבר ידעתי שזה הולך להיות המקצוע שאנסה לרכוש. המסלול בדרך לבית הספר לרפואה היה ארוך, דרש כמה וכמה ניסיונות לשיפור ציוני הבגרות ולבסוף להחלפתם בציונים אקדמיים מלימודי ביולוגיה. לבסוף זכיתי להיכנס למסלול לימודי הרפואה בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב". 

מניסיונך, איך מייצרים דיאלוג נכון מול מטופל?

"יצירת שיח עם מטופל מחייבת את הרופא להקדיש מזמנו לראות את המטופל עצמו ולא רק את מחלתו, להביע עניין ברצונותיו וחששותיו, ולהתייחס לדבריו ברצינות ובגובה העיניים. כל שנאמר תלוי כמובן בגילו ובהתפתחותו של המטופל. לקטנטנים אפשר לספר דברים מצחיקים כגון 'אני מקשיב ללב שלך ושומע את מי אתה הכי אוהב', לצעירים אפשר להסביר על תמונות מהבדיקה, או לדון על חוג אהוב או מקצוע שנוא בבית הספר. עם הכמעט בוגרים אפשר לדבר על הרגלי חיים כגון תזונה, עישון, פעילות גופנית ועוד כך שהאחריות על מצבם מוטלת עליהם".

רגע או חוויה משמעותית עם מטופל שלעולם לא תשכח:

יש לי מטופל בן 16 שאני רופא שלו מינקות. זה נער עם מום לבבי מורכב שעבר סידרת ניתוחים וצנתורים עד שהגיע לתיקון בו חדר הלב היחיד שלו מזרים דם לגוף, ואילו הדם לריאות חוזר בלחץ הוורידי בלבד (תיקון על שם פונטן). הנער פיתח לפני כ-8 שנים סיבוך קשה של המצב שבו חלבוני הגוף הולכים לאיבוד דרך המעי (PLE).

מדובר במחלה שעד לאחרונה נתפסה כבלתי ניתנת לריפוי. לפני כעשור פגשתי רופא ישראלי שפיתח שיטה לטפל בבעיה בצנתור של מערכת הלימפה, ושכלל אותה עם השנים. בשנתיים האחרונות, בעקבות תהליך ארוך, הקמנו במחלקתי מרכז לטיפול בבעיות לימפה בעזרתו של אותו רופא והמטופל הראשון שזכה לטיפול היה אותו נער. לא הכל הלך חלק, אבל תוך זמן קצר רמת חלבוני הדם שלו חזרה לתיקנה, הבצקות נעלמו, הנער חזר לאכול לאחר שכמעט 3 שנים לא אכל דבר, והגיע עם שבר ביד כתוצאה מנפילה כי התרוצץ בבריכה. אני לא זוכר מעולם שבר שכל כך שימח אותי ואת ההורים שלו כמו במקרה הזה".

מה היית מייעץ לרופא בתחילת דרכו?

"לרופא בתחילת דרכו הייתי מסביר שעולם הרפואה הוא רחב מאוד, והכישורים שנדרשים להיות פנימאי, כירורג, רופא ילדים, חוקר או פתולוג הם שונים מאוד - ושעליו לבחור בכיוון שאליו הוא מתחבר ושהוא מרגיש שכיף לו לקום בבוקר (או באמצע הלילה) ולהידרש לטיפול. הייתי גם מציע לו לחשוב על חייו המקצועיים והאישיים מעבר לשלב ההתמחות ולבחור בתחום שיאפשר לו לחיות את חייו על פי הבנתו ורצונו. לבסוף, הייתי אומר שאנחנו כרופאים נוטים לראות את הבעיה הרפואית ועלולים לשכוח את המטופל, ולכן חשוב לזכור שהטיפול והעצה שאנחנו נותנים היא לא על מנת לרפא מחלה או כאב, היא על מנת להיטיב עם המטופל - לרוב על ידי ריפוי, אך לעיתים גם על ידי הקלה, הקשבה והבנה".