ד"ר דליה צורף

מה בחרת לעסוק דווקא ברפואה?

"משנות העשרה של חיי היה לי ברור שאני שואפת להיות רופאה. המקצוע משלב לימודים וחקר מרתק של המדע ועיסוק יומיומי של נתינה וטיפול בבני אדם בצמתים משמעותיים בחייהם. זאת זכות גדולה בעיני להיות שותפה לרגעים הללו. עד היום אני בדעה שאין מקצוע בעולם שמקנה תחושת סיפוק וייעוד כמו רפואה".  

מניסיונך, איך מייצרים דיאלוג נכון מול מטופל?

"בתחום האונקולוגיה בו אני עוסקת, התקשורת הבין אישית בין המטפל והמטופל מהווה מרכיב בעל חשיבות עליונה. מטופלות נמצאות במצבים מורכבים ונאלצות לקבל החלטות מורכבות בהתאם. תפקידי לסייע להן לקבל החלטות מושכלות ברמה המקצועית והאישית כאחד. כדי לזכות באמון של המטופלת עלי לדאוג לכך שהן יתרשמו מהידע המקצועי שלי וירגישו שאני מתעניינת בהן באופן אישי, מתאמצת להבין את רצונן ומשתדלת לראות בכל מטופלת מקרה יחיד ומיוחד. זה הבסיס שמאפשר דיאלוג פתוח ומכבד".   

רגע או חוויה משמעותית עם מטופל שלעולם לא תשכחי:

"במשך כחמש שנים טיפלתי במטופלת צעירה עם סרטן שחלות מפושט. התגובה המעולה של המטופלת לטיפול הפתיעה והרשימה מאוד, והיא הצליחה להמשיך לחיות לאורך כל תקופת הטיפולים במלוא המרץ ומתוך שמירה על איכות החיים. הגישה שלה למחלתה הרשימה אף יותר. היא התמודדה עם מחלתה ועם המוות הוודאי בצורה כנה ואצילית וחיה את חייה בגישה חיובית ואופטימית, מלאת מוטיבציה ושמחה. 

כאשר מצבה החמיר היא בחרה להפסיק את הטיפול האונקולוגי הפעיל ומכוון שהתגוררה רחוק מבית החולים בו טופלה, את ההחלטה הזאת קיבלה טלפונית. לא היה לנו מפגש פרידה פנים אל פנים. כשנודע לי שהיא נמצאת בשלבים האחרונים של חייה, הרגשתי צורך להיפגש איתה, ובהסכמתה נסעתי דרומה יחד עם בעלי ובני הקטן להתארח בקיבוץ בו התגוררה. בילינו יחד שבת שלמה ונפרדנו. למחרת היא נפטרה. אני לא מתיימרת לומר שהצורך שלה במפגש עיכב את מותה, אך ללא ספק זה היה מפגש משמעותי במיוחד עבור שתינו וסגירת מעגל חשובה מאוד במישור האישי עבורי". 

מה היית מייעצת לרופא בתחילת דרכו?

"מעל הכל להכיר בזכות שניתנה לך. לשאוף בכל הכוח לתוצאה הכי טובה עבור המטופל, אך לזכור במקביל שעבורו הדרך חשובה לא פחות מהתוצאה. יש לפעול מתוך ענווה ותחושת שליחות, ולמצוא דרכים לשמור על התשוקה למקצוע".