ד"ר נועה לביא

למה בחרת לעסוק דווקא ברפואה?

"ניסיתי פעמים רבות לשחזר מדוע בחרתי לעסוק ברפואה. שנים חשבתי שאולי בחרתי ברפואה כדי להגשים את התוכניות של אחי חגי, שחלם בין היתר להיות רופא ולא זכה להגשים את חלומו, אבל פשפשתי ומצאתי בספר מחזור של סיום לימודי התיכון שהחברים כתבו לי "עוד נפגש בקופ"ח, את הרופאה ואנחנו החולים". לכן אני חושבת שהחינוך והאווירה בבית הייתה של עזרה לזולת והחשיבות של נתינה לאחר. בכל אופן, בצבא איכשהו התגלגלתי לתחום תכנות מחשבים. אבא שלי שמח מאוד שאני שם, כי הרגיע אותו שאהיה מסודרת ובלי דאגות כלכליות, אבל כמה שנים בתכנות הביאו אותי להבין שאני רוצה לעבוד עם אנשים. 

ברבות השנים השאלה שעלתה לי רבות במחשבות, היא לא למה בחרתי ברפואה, זה נראה לי ברור, אלא יותר למה בחרתי בהמטולוגיה - מקצוע מאתגר ומרתק, אך גם עם הרבה צער וכאב. למה לא בחרתי מקצוע יותר שמח? פחות תובעני? בהיותי עדין בהתמחות, הסביר לי רופא שעבד איתי - "זה הייעוד שלך, לא בחרת בזה אלא כאן את צריכה להיות"- וזה כל כך נכון, זה כל כך המקום שלי".

מניסיונך, איך מייצרים דיאלוג נכון מול מטופל?

"אני חושבת שכאשר המטופל מבין שהוא יכול לסמוך עליך ונותן בך אמון שתטפל בצורה מיטבית במחלה ממארת שמסכנת את חייו, זה יוצר דיאלוג פתוח וכנה. אמון מצד המטופל מתוך הבנה שאני מחויבת לעשות את הטוב ביותר שאני מסוגלת עבורו ואין מקום לעיגול פינות". 

רגע או חוויה משמעותית עם מטופל שלעולם לא תשכחי:

"כשהייתי מתמחה בהמטולגיה לפני שנים, היה מקרה של מטופלת צעירה עם לימפומה של תאי B בעברה שטופלה והייתה בהפוגה. היא אושפזה במחלקה עם תמונה קלינית מאוד סוערת, לא שגרתית ונדירה של לימפומה של תאי T שלא הגיבה לטיפולים שקיבלה, הידרדרה במהירות ונפטרה בתורנות שלי. כעבור שנים, מטופלת צעירה שלי, אמא לילדה קטנה עם מקרה דומה, הייתה עם אותה תמונה סוערת ולא ברורה, שמיטב המומחים התקשו להבין אותה. בביופסיות חוזרות סוכם שמדובר בסוג לא מוגדר של לימפומה של תאי T. גם היא לא הגיבה לטיפול כימותרפי. פתחתי את התיק הרפואי של המטופלת שנפטרה שנים קודם בתורנות שלי וראיתי שהמקרה זהה בצורה מצמררת. אמרתי לעצמי שאני חייבת למצוא דרך שלסיפור של החולה שלי יהיה סוף אחר. 

ישנו קשר בין שתלים בשדיים לבין לימפומה של תאי T ואחרי שעתיים של חיפוש מצאתי באיזשהו CT חזה ישן שרשום בפענוח שיש שתלים בשדיים. אמרתי לעצמי שאני חייבת להוציא למטופלת שלי את השתלים. לא ידעתי אם זה קשור או לא, אבל אמרתי שאין מה להפסיד כי אני הולכת להפסיד את החולה. תוך כדי שהחולה הייתה מאושפזת במצב קשה מאוד, עם מחלה מתקדמת למרות טיפול כימותרפי, לקחנו אותה לניתוח להוצאת השתלים והתחלנו במקביל טיפול אימונוסופרסיבי בכדורים. המטופלת התאוששה בהדרגה, ממשיכה עד היום ליטול את הכדורים הללו למחלה שנשארה פעילה אך כרונית. שנתיים עברו, וכעת היא חודשים ספורים אחרי לידה. קשה לתאר כמה זה מרגש". 

מה היית מייעצת לרופא בתחילת דרכו?

"צניעות, יסודיות ואהבת הזולת. בחרנו במקצוע הכי מעניין ומתגמל בעולם, גם אם לפעמים (אפילו כל יום) תרגישו שבחרתם במקצוע הכי כפוי טובה שיש - אל תתייאשו, אתם במקום הנכון".