ד"ר יונה קיטאי - כהן

למה בחרת לעסוק דווקא ברפואה?

"הבחירה לעסוק ברפואה הייתה לפני יותר מ-40 שנה והושפעה ממגוון גורמים. אחד מהם בוודאי קשור ליתמות מאם בילדות. התלות ברופא האחד שיציל והאכזבה על ההיעלמות בסוף הדרך, נותרו צרובים באותו מכתב שמצאתי בכתב ידה של אימי, מכתב שהיא כותבת לאונקולוג שזנח אותה כשכלו כל הקיצין. היא נפרדה מאיתנו  בגיל 44. כיום אני גאה להיות מנהלת מחלקה פנימית, אחת מ-111 מחלקות פנימיות ברחבי הארץ. המחלקה שלי, כמו כל אחת מהאחרות, היא אולי יותר מכל מקום אחר אי של דו קיום. ערבים ויהודים, דתיים וחילוניים עובדים וחיים ביחד 24/7 במחלקה שכזו. אי של שפיות ודיאלוג, שיתוף ושלום, מה נחוץ יותר מזה?". 

מניסיונך, איך מייצרים דיאלוג נכון מול מטופל?

"הדיאלוג הנכון עם החולה נוצר ממקום של שוויון - שוויון ערך האדם. נולדתי וגדלתי בקיבוץ על הערך הזה, שפירושו - שנינו אנשים עם צרכים, רצונות ויכולות. במפגש הטיפולי הנתינה שלי היא טוטלית כי מישהו חולה וזקוק לי. לכן לא המרתי את המונח 'חולה' במונח 'מטופל'. החולי הוא שמאפשר לטוטאליות הזו להתקיים".

רגע או חוויה משמעותית עם מטופל שלעולם לא תשכחי:

"אני זוכרת את הטלפון שקיבלתי בערב יום העצמאות ממפקד בחטיבה 600, בה לחם אחי במלחמת יום הכיפורים. הוא התחיל ב'את לא מכירה אותי' וסיפר לי אודות המח"ט של החטיבה שסובל ממחלת לב קשה וזקוק לעזרה כאן ועכשיו. את המח"ט הכרתי מטקסי הזיכרון של החטיבה המתקיימים מדי שנה בחג הסוכות בלטרון, מעולם לא היה בינינו קשר אישי. כששוחחתי איתו בטלפון תוך כדי שידור טקס המשואות, הבנתי שדרושה כאן התגייסות מורכבת  ודחופה למדי, וכך היה.  ממרום 85 שנותיו הוא שרד את הטיפול שקיבל, וחזר לתפקוד מלא ואיתן.

מאז אותו ערב חלפו למעלה משנתיים. נפגשנו בטקס הזיכרון האחרון של החטיבה, הוא נאם כהרגלו ללא דף או מצגת, דיבור רהוט ועוצמתי. רוב הלוחמים שהיו במפגש לא העלו כלל על דעתם מה היה מצבו של המח"ט שנה קודם לכן. בשבילם נשארתי אחותו של אילן קיטאי, אחד מ-120 הלוחמים של החטיבה שנפלו ביום כיפור".

מה היית מייעצת לרופא בתחילת דרכו?

"באופן טבעי, רופא בתחילת דרכו הוא צעיר וחסר ניסיון. הדרישה מהמתמחים שלי היא לא להישאר לבד. הבדידות היא קטלנית לכל אדם באשר הוא אדם, ובטח כאשר על כתפיו מונח עול כבד ואחריות כבדה. התייעצות בכל שעה ביממה  ושיתוף במצוקה, לשיטתי, הם חובה ולא צורך. התקשורת של רופא עם עוד רופא, בין אם היא מלמדת, לומדת או רגשית, ערכה לא יסולא בפז. זוהי הדרך להתקדם ולפתח 'עצמי' (SELF) רפואי איתן ועצמאי".