ד״ר אנה סג׳ין

למה בחרת לעסוק דווקא ברפואה?

"אבא שלי היה טייס קרב. כשהייתי בת 14 התרחשה תאונה בבסיס, לא הצליחו להציל אותו והוא נפטר מול עיניי בבית החולים. שם, כנערה צעירה, החלטתי לא לתת לאף אחד למות יותר וכשגדלתי הלכתי ללמוד  רפואה". 

מניסיונך, איך מייצרים דיאלוג נכון מול מטופל?

"צריך לדעת להסתכל לתוך נפשו של המטופל, להבין שכל החיים שלו התהפכו, לנסות להזדהות עם הכאב שלו ולנסות לעזור עד כמה שניתן".

רגע או חוויה משמעותית עם מטופל שלעולם לא תשכחי:

"בן אדם צעיר ויפה, בתחילת חייו, נפגע בצורה קשה ביותר בתאונת אופנוע. מדובר היה בחבלה בטנית קשה, פגיעה במערכת עצבים כשהוא גם היה משותק. האשפוז שלו כלל את כל הסיבוכים האפשריים מה שהביא לא פעם לא רק להתרסקות פיזית, אלא גם נפשית. למרות הכל אנחנו לא ויתרנו, וגם הוא לא ויתר לעצמו. אחרי 277 ימי שיקום הוא יצא הביתה כשהוא עומד על רגליו. זה היה מה שנקרא – שיקום נגד כל הסיכויים. המקרה לא היה קל גם לי כרופאה. לפעמים גם רופאים מתייאשים ויכולים להרים ידיים, אבל זה לימד אותי תמיד להמשיך להילחם ולא לוותר". 

מה היית מייעצת לרופא בתחילת דרכו?

"זכרו תמיד איזו אחריות עצומה מוטלת עלינו – הרופאים. תאמינו בעצמכם, אל תשכחו שכל דקה אתם לומדים וצוברים ניסיון ועוזרים לאנשים".