ד"ר ליאת אשכנזי - הופנונג

למה בחרת לעסוק דווקא ברפואה?

"עבודה קשה ולימוד מתמשך מעולם לא הרתיעו אותי. חיפשתי משהו עם משמעות, לחולל שינוי ולעשות טוב. אני חושבת שהרפואה נתנה לי את ההזדמנות הזו, את היכולת להקל על הורה מודאג בטיפול בילד שלו, לגרום לשינוי תפישה של סטודנט צעיר בלימוד על אמפתיה וגישה רפואית ולהניע שינוי קטן בעולם המדע באמצעות מחקר רפואי. בסוף יום ארוך, אני חוזרת הביתה מותשת, אך עם תחושה שעשיתי משהו משמעותי. בתוך עולם הרפואה, הבחירה ברפואת ילדים הייתה קלה בעיניי, כי היא רפואה אופטימית, של ניסים. הילדים של שניידר מפתיעים אותי לטובה בכל יום מחדש. הקשר עם הילדים ועם ההורים המופלאים, הופך בכל יום לבעל משמעות גדולה". 

מניסיונך, איך מייצרים דיאלוג נכון מול מטופל?

"פשוט להקשיב ולראות את הבן אדם שעומד מולך. אני רואה מולי ילד שפונה לעזרה וגם את אמא ואבא שלו שחוששים לשלומו. ברפואת ילדים צריך גם לראות ולהקשיב להורים. מהרגע שהפכתי לאמא, אני מאמינה שהפכתי לרופאת ילדים הרבה יותר טובה. מאותו הרגע הבנתי טוב יותר מהי דאגה של הורה ומה הכאב שהוא חווה כאשר כואב לילד שלו". 

רגע או חוויה משמעותית עם מטופל שלעולם לא תשכחי ?

"שנה לאחר סיום טיפול בתינוקת בת חצי שנה במחלקת אשפוז יום בשניידר, המשפחה כולה נסעה מבאר שבע לפתח תקווה והגיעה במיוחד אלי למחלקה כדי להגיד תודה באופן אישי ולהראות לי כיצד הילדה גדלה לתפארת. הביקור הזה נחרט בליבי. אין סיפוק גדול יותר מלראות ילד יוצא מתוך חולי לבריאות, שמח, גדל ומתפתח. רגע קצר נוסף זכור לי, כאשר נער בן 14 הגיע למרפאת מחלימי קורונה בשניידר, ולאחר הסבר שלי על התסמינים שחש, אמר לי בפשטות – 'תודה. סוף סוף אני יודע שאני לא משוגע' ". 

מה היית מייעצת לרופא בתחילת דרכו?

"לזכור שאנחנו לא יודעים הכל. הרפואה משתנה ומה שאנחנו יודעים היום עשוי להשתנות בעוד מספר חודשים או שנים. המציאות מורכבת - היא לא שחור ולבן, יש אפור ולכן צריך לנהוג בצניעות, לכבד דעות שונות של קולגות וכמובן של המטופלים שלנו".