עו"ד שלומית ברהנו שימשה עד לאחרונה כסמנכ"לית עמותת "ישראלים נגד גזענות", ופועלת מעל לעשור בתפקידים שונים, כדי למגר את תופעת הגזענות בישראל. "התפקיד האחרון שלי היה סמנכ"לית בעמותת 'ישראלים נגד גזענות', העמותה קמה על רקע האירועים שהתרחשו בקיץ 2019, בעקבות הריגתו של סלומון טקה וההשפעות הקשות של המקרה שגררו מתח חברתי סביב נושא הגזענות. הגעתי אליה כיוצאת אתיופיה שבעצמה חווה גזענות וסובלת ממנה. אני פועלת בנושא למעלה מעשור, וההיקשרות עם העמותה הייתה טבעית עבורי".

"העמותה רתמה קבוצה מאוד חזקה ומשפיעה של אנשים מהצמרת הביטחונית ובכירים מהמגזר הציבורי והעסקי שקמו ואמרו: עד כאן! מה שקורה פה זה דבר מטורף. הקדשנו את חיינו למען ביטחון מדינת ישראל מאויבים חיצונים בעוד שפתאום מבינים שהאיום הפנימי, הגזענות והשסעים הם לא פחות איום קיומי על החברה בישראל. לקחנו על עצמנו משימה לאומית גדולה וחשובה והיא לטפל בנגע הגזענות באמצעות העלאת מודעות, תקשורת ושיח, קידום והטמעת מדיניות שנוגדת גזענות בכל הסקטורים בישראל".

אם שואלים אותה מה חלמה לעשות כשתהיה גדולה, ואיפה זה פוגש אותה בחייה המקצועיים, התשובה שלה מעניינת, "בסופו של דבר, למדתי משפטים, ואני עו"ד" אומרת ברהנו, וחוזרת כמה שנים אחורה, "כילדה אני לא זוכרת שהיה לי חלום ברור מאוד של מקצוע ספציפי", מהרהרת ברהנו במה שהוביל אותה לעיסוקים החברתיים, ומוסיפה, "אבל כן ידעתי שאני אהיה שופר, יש משהו בהשמעת קול שידעתי ותמיד ראיתי את עצמי כמי שמשמיעה קול. על איזו במה? לא ברור.  זה יכול להיות קול בכנסת, בתקשורת, בבית המשפט ובבמות שונות למתן הרצאות". אומרת ברהנו.

"אני חושבת שמימשתי את החלום שלי. לא ידעתי שזה יהיה בתחום הזה, שבעיני הוא הבסיס החברתי של כל חברה אנושית. אבל אני עושה את השליחות הזו מעל כל במה ומול כל מיקרופון זמין. יש הלימה בין אותה אינטואיציה לבין מה שהפכתי להיות. הצעד הבא קדימה? לא יודעת באיזה טייטל, אבל חולמת להיות במקום שבו אוכל להפוך את כל האמירות למשהו הרבה יותר מעשי ומוחשי". 

בקרוב תתחיל ברהנו משרה חדשה כמרצה במכללה לחינוך, "בתפקיד הבא אני עתידה לתת כלים למי שיהיו אמונים על עיצוב דור העתיד שהם יהיו פני החברה שלנו בעתיד ולהכניס שם את האג'נדות האלו. זו זכות אדירה עבורי להכניס לארגז הכלים שלהם את ההיבטים וההבנה העמוקה של מהי גזענות בצורה שהיא לא רק רצון טוב לשמוע אלא באופן שידעו כיצד לטפל מעשית ולהסביר לילדים  ששם הכול מתחיל".

"החזרה לאקדמיה היא סגירת מעגל עבורי, כאחת שחוותה גזענות כסטודנטית באוניברסיטה. יש הבנה שגזענות מושרשת בכל מקום, גם במגדל השן האקדמי היוקרתי, והמכללה היא אחת הראשונות שחתמה על אמנה למניעת גזענות שניסחנו בעמותה וכך הם הפכו להיות עמיתים ומחויבים לפעול למיגורה".

הפעילות שלה לאורך השנים מביאה לשינוי יום אחרי יום, והיא עצמה מבינה את זה השנה יותר מתמיד, "אני עוסקת בנושא חברתי, אחד הקשים לשינוי, כמו שמוכיחה ההיסטוריה שלו בארה"ב לדוגמה - קשה לעקור את הגזענות באמת. שינוי מהסדר גודל הזה נעשה בצעדים קטנים ונמדד על פני זמן. אני חושבת שכל הדברים שעשיתי בשנים האחרונות הביאו להשפעה ושינוי במודעות, במעורבות. אני רואה את השותפים החדשים בזירה – לא רק יוצאי אתיופיה נמצאים בזירה הזאת, גורמים נוספים נכנסים ויש שיח אחר, נוקב, שמעורר התבוננות פנימה לבחון את התופעה. בשנה האחרונה – ההישג האישי הכי משמעותי שלי הוא שהפכתי לאמא. 2021 הייתה שנה של השקעה אישית, הכרתי בה את בחיר ליבי, נישאתי והפכתי לאמא, אין אושר גדול מזה, החיים מקבלים משמעות ועומק, ואני מבינה עוד יותר כמה חשוב לתקן את העולם עבור האוצרות שלנו".