טיעונים רבים נשמעו השבוע בישיבת הממשלה במסגרתה נדונה שאלת פרסומו של 'סרטון הזוועות' לציבור הרחב – היו שטענו שהפרסום יעזור לישראל בקרב ההסברה וייצור לגיטימציה לפעילות צה״ל (זאת בתיאום עם המשפחות ובאישורן ובכפוף להסכמת הדרג המדיני),  והיו שהעלו את הבעיות אתיות והמשפטיות הכרוכות בפרסום.

אולם, נראה כי היבט מרכזי ובעל השפעה מכרעת לא עלה בפני השרים -  הסיכון לנזק נפשי שהפרסום עלול לגרום לעשרות אלפי אזרחים ישראלים כמו גם  לאנשים ברחבי העולם שיחשפו לסרטון.

כולנו זוכרים את התמונות והסרטונים של חברי הכנסת הנסערים, שחלקם אף התמוטטו, לאחר הקרנת הסרטון למי מהם שבחרו לצפות בו (חלקם לאחר שנטלו כדורי הרגעה שחולקו טרם הצפייה).

הם כמו גם, אנשים נוספים שנחשפו לסרטונים, מעידים על ההשלכות ועוצמת האתגר הנפשי אתו נאלצו להתמודד ולהכיל את האסון ואת המראות הקשים מנשוא. אל מול כך, נראה כי גם אלו ביננו שיהיו סבורים שנפשם חסינה, עלולים להישבר אל מול מראות הזוועה, ולמצוא את עצמם מול שבר נפשי גדול, שהזמן לא יוכל להחזיר לאחור. 

חשוב להבין,  לאדם גוף ונפש, אשר מקיימים ביניהם קשרים מורכבים ומגוונים עד כדי יצירת שלם אחד. חשיפה לאירועי המלחמה עלולה להיות קשה ומאתגרת, גם אם לכאורה האדם שרד ללא נזק גופני. התקשורת מדגישה בעיקר נרצחים בגוף, אך מה עם האנשים החיים שמסתובבים בינינו שנפשם נרצחה ונסדקה, וקו שבר ברור נחרט, בין החיים לפני השביעי באוקטובר ו"החיים" אחריו? 

מאז שפרצה המלחמה העם נמצא בטראומה קולקטיבית, הקושי חוצה מגזרים וגילאים והזעזוע עמוק. זוהי טראומה מתמשכת, שכן החטופים עדיין בשבי, הדיווחים ממשיכים להציף את החדשות ומדינת ישראל נלחמת בעזה ובשש חזיתות נוספות. אם נוסיף לכך את אי הוודאות והחרדה מהעתיד, הרי שאנו עדיין בעיצומו של האירוע.

באופן אבסורדי, ההגדרה המקצועית הקיימת לאבחון פוסט טראומה, אינה מתייחסת ספציפית לחשיפה דרך ערוצי התקשורת והרשתות החברתיות. הקריטריונים מתייחסים בעיקר לחוויה ישירה או עדות לאיום במוות, פגיעה פיסית משמעותית או אלימות מינית, למרות שברור לכל שאנו חיים בעידן בו צורת החשיפה העיקרית והיומיומית של כולנו לתכנים קשים היא דווקא באמצעות הרשתות החברתיות. ואכן, מחקרים מעידים לא בלבד על הנזקים שחשיפה זו גורמת אלא גם על כך שהיא מסייעת לטרוריסטים בהשגת מטרותיהם. 

במציאות בה כל היבט כמעט בחייהם של ילדים ובני נוער כיום מקבל ביטוי גם בשימוש במרחבים וירטואליים ובה הרשתות החברתיות הפכו עבורם לדרך העיקרית לעדכן ולהתעדכן בנעשה בעולמם, על הגורמים האמונים על קבלת ההחלטה באם לפרסם את הסרטון לציבור, מוטלת האחריות שלא להתעלם מהנזק הנפשי שעלול להיגרם כתוצאה מכך. מדובר בסרטונים ותכנים קשים מאוד, שבשל היותם לא  מצונזרים ומתעדים אלימות פיזית, מילולית ומינית קשה, הרס ובזיזה של ציוד ורכוש וכן חטיפה והתעללות בחסרי ישע, הם אינם מותאמים לגיל צעיר ועלולים לגרום פגיעה נפשית קשה, בוודאי בחשיפה בלתי מתווכת. 

לפי המטה הלאומי להגנת ילדים ברשת, החשיפה הממושכת לתכנים קשים מאירועי ה-7 באוקטובר במדיה וברשתות החברתיות שוחקת את הנפש. זאת ועוד, לפי המועצה הלאומית לפוסט-טראומה, חשיפה לאירועים טראומטיים – בין שהחשיפה ישירה ובין שהחשיפה היא דרך צפייה בסרטונים – עלולה ליצור קושי ניכר. חשיפה בצפייה יכולה גם היא להביא להתפתחות תגובת לחץ אקוטית שתתבטא בשינויים בהתנהגות, הרגלי שינה ואכילה, מצב רגשי לא יציב ועוד ולהפרעות פסיכולוגיות דוגמת הפרעות חרדה, הפרעה טורדנית-כפייתית ודיכאון. 

מדובר בתכנים שאינם מיועדים לצפייה של הקהל הרחב המבוגר ובטח שאינם מתאימים כלל לצפייה של ילדים ובני נוער, שהם פגיעים עוד הרבה יותר ממבוגרים לטראומה, וזאת בשל העדר ניסיון חיים והעדר בשלות התפתחותית, מוחית, רגשית ושכלית לעכל את התוכן הנצפה. אמנם לא כל מי שייחשף לתכנים קשים יפתח בהכרח סימפטומים טראומטיים, אך חלק מאיתנו, ובעיקר ילדים ובני נוער, בסיכון מוגבר. לכן, אין לקבל החלטה לפרסם את הסרטון מבלי להתייחס להיבט זה. 

במחקר שנערך בארה"ב לאחר חשיפת סרטוני זוועות דאעש נמצא, כי בעקבות טראומות קולקטיביות ופעולות טרור, התקשורת מביאה אל המסכים תמונות וסרטונים גרפיים אמיתיים, ועלה כי הסיבות הנפוצות ביותר לצפייה שהמשיבים דיווחו עליהן היו חיפוש מידע וסקרנות.

לכן, מכאן, אני קוראת לנבחרי הצבור שלנו, שלא לפרסם את הסרטון לציבור הרחב ולהורים ואנשי חינוך לזכור את חשיבות קיומו של שיח פתוח, רגוע ומכבד עם הילדים והנוער על-מנת שימנעו מצפייה בתמונות ובסרטונים קשים, תוך הסבר כי מדובר בתוכן שעלול להזיק להם. חשוב שהילדים ירגישו בנוח לשתף במה שצפו ולא יהססו לפנות לסיוע אם הם חשים במצוקה, ויש לשים לב ולהיות ערניים לכל שינוי בהתנהגות ולפנות לאנשי מקצוע בכל מקרה בו עולה הצורך.

בעולם בו התכנים חשופים במדיה לכולם, חשוב שהמדינה תשקול בכובד ראש אם להעמיס על נפשנו השבירה ממילא גם את מראות סרטון ה'זוועות', וחשוב שכולנו נזכור שהאחריות, הזהירות והערנות של כולנו הן קריטיות לחיזוק החוסן האישי והלאומי.  

(צילום: יח"צ) 

עוד ב-

"אני מתחננת, צפו בסרטון הזוועות": דרמה בוועדה לזכויות הילד באו"ם

לכתבה המלאה

עלייה הרמן היא ראש תכנית החוג לסיעוד במבח"ר ורכזת ומרצה בתחום סיעוד בבריאות הנפש במרכז האקדמי לב.