כמעט מדי יום אני נתקל בזוגות צעירים ובהוריהם אשר "שוברים את הראש" כיצד ניתן להגיע לקורת גג בדרך להקמת משפחה ובניית עתיד משותף, ושומע מהם איך "החלום מתרחק". הן כראש עיר והן כמי ששימש בתפקידים שונים בעבר בממשלה ובכנסת, ביניהם כיועץ בכיר לראש מטה הדיור הלאומי במשרד האוצר, אני מכיר מקרוב את המצוקה ובעיקר את החסמים האין-סופיים ברמת המדינה – כשהתחושה היא שאין מי שישחרר את הפקק.

משפחות צעירות משתוקקות להשתקע ולהקים כאן את ביתן. עבורן, ועבור הערים, המועצות והיישובים, היכולת להבטיח מגורים קרובים לשירותים ולמשאבים היא לא פחות מאבן יסוד לבניית חיי קהילה, חינוך ופרנסה. עם זאת, אי הוודאות לצד החסמים הרבים שמייצרים ביורוקרטיה אינסופית, משאירים את המשפחות ללא פתרון. בינתיים הן ממתינות "מתי תצא ההגרלה הבאה" או "מתי יתקדם פרויקט חדש", בעוד העלויות מתייקרות מדי שנה – עניין שרק מעצים אצל אותן המשפחות את תחושות התסכול והייאוש.

כמה שנים שמענו את המושג "קרקע משלימה" בתיאוריה בלבד? כמה פעמים נתקלנו במכרזים ותוכניות שאינן מתואמות עם ראשי הרשויות? ויותר מכך, חוק ההסדרים הנוכחי שמקודם בממשלה מנסה עוד לקחת סמכויות מהרשויות המקומיות לטובת מוסדות התכנון הארציים. פעם אחר פעם, תוכנית אחר תוכנית, שנה אחר שנה, מקבלי ההחלטות מתקשים להפנים שללא שיתוף פעולה בין הרשויות, היזמים והמדינה שום דבר לא יתקדם.

מאבקי הכוח מיותרים. הגיע הזמן שמשרדי הממשלה יראו ברשויות המקומיות שותפות אמיתיות לדרך, ויתמכו בשינויים מערכתיים כמו קיצור הליכי האישור בתוכניות מתאר והקצאת קרקעות בפריפריה הגאוגרפית ובמרכז. הקלות מיידיות באישורי בנייה וייעול תהליכי התכנון והרישוי, שולחנות עגולים מסודרים וקבועים לקידום תוכניות ברשות עם כלל הגופים, יביאו תוצאות בשטח בתוך פרק זמן קצר. ראשי הערים נמצאים בליבת העשייה ומכירים את השטח והצרכים טוב מכל גורם אחר, וגם נמדדים על כך הלכה למעשה. שיתופם באופן מלא ואמיתי בהליך קבלת ההחלטות, הוא המהלך הנכון והראוי, שיביא בשורה אמיתית לדור הצעיר ועתיד טוב יותר לכולנו.

בהתאם לכך, רשויות מקומיות שיקדמו תוכניות יקבלו תיעדוף ממשלתי, יזמים שיקדמו פרויקטים בקצב גבוה יוכלו לזכות בקרקעות מדינה בעתיד. הגיע הזמן להפוך את המשוואה, לחשוב אחרת. כאשר נשחרר קרקע משלימה בין יזמים, בין תוכניות התחדשות עירונית, בין קרקעות מדינה – "השוק יעשה את שלו", והרשות המקומית תדע לשמור על האינטרסים של התושבים. עלינו לחסוך לזוגות הצעירים את המרדף המתיש אחרי חלום הדירה, ולעשות כל שביכולתנו כדי לעודד בניית דירות ברות השגה ובמחירים שפויים.

אנחנו ביבנה ערים לצורך הגובר של המשפחות הצעירות, ועוסקים בתדירות גבוהה ביצירת שיתופי פעולה בין כלל הגופים והערים למציאות המשתנה. אנו נמצאים בהליך עדכון תוכנית המתאר בגלל מיצוי זכויות ורצון להמשיך לפתח ולצמוח – ומבינים שמגורים, תעסוקה ומסחר הולכים יד ביד. אמרו את זה טובים לפני, "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

אני קורא לשרי הממשלה להעמיד את הנושא בראש סדר העדיפויות הלאומי – כשמלחמת חרבות ברזל רק מחדדת וממחישה את הצורך הבוער. חשוב להבין: דיור לזוגות צעירים הוא לא רק עניין של נדל"ן, זו השקעה בעתיד שלנו כמדינה. כאשר הצעירים שלנו מוצאים בית בר השגה, אנו מבטיחים צמיחה כלכלית, חוסן חברתי ופיתוח של קהילות יציבות ומשגשגות. זהו צורך בסיסי וקריטי להמשך התפתחותה של המדינה.

עוד ב-

דירה בהנחה מספקת את הסחורה? מומחי הנדל"ן מנתחים

לכתבה המלאה

הכותב, רועי גבאי, הוא ראש עיריית יבנה.