התקלה הגלובלית שהשביתה את השירותים של פייסבוק, אינסטגראם ווואטסאפ היא המשך של הצרות הפוקדות את החברה וממחישה את הבעייתיות הגדולה של פלטפורמות אלו, ועד כמה הכלכלה הדיגיטלית והחברה הדיגיטלית תלויים במבנים רעועים.

החשיפות על ידי עובדת פייסבוק לשעבר, פרנסיס האוגן, אודות האחריות של החברה לפגיעה בצעירות וצעירים, אחריותה להפצת פייק ניוז בקשר לקורונה וחיסונים, ותרומתה של החברה, באמצעות הפלטפורמות והאלגוריתמים שלה, לאירועים שהובילו לאלימות בגבעת הקפיטול ב- 6 לינואר בארה"ב, ולאלימות פוליטית בארץ ובמקומות אחרים בעולם. המסמכים שהיא הפיצה חשפו כי פייסבוק הייתה מודעת לנזקים שהשירותים שלה גורמים, והעדיפה רווחיות החברה על פני בטיחות המשתמשים. האוגן צפויה להעיד היום בפני הקונגרס אודות השפעת פייסבוק על חיי צעירים ותרומתה של החברה לאלימות פוליטית ולפגיעה בדמוקרטיה.

המחקר מלמד אותנו, ובפייסבוק מודים, שהתוכן הכי מושך, הכי מרתק, הכי ויראלי, והכי משתלם, זה תוכן קיצוני ואלים המנגן על רגשות המשתמשים. כבר ב- 2018 חוקרים של פייסבוק עצמה חשפו ש- 64% מהחברים בקבוצות קיצוניות הופנו לשם על ידי האלגוריתם של פייסבוק בעצמו. למה? כי זה משתלם. מאוד. בהקשר הזה אפשר להגיד שלפייסבוק יש דם על הידיים, ולא רק בארה"ב ובישראל. בסרי לנקה, במיאנמר, בפיליפינים, בלוב ובמדינות אחרות. במיאנמר, על פי דו"ח של האו"ם, אף תרמו לטיהור אתני ולרצח עם של הרוהינגה.

לפייסבוק יש תפקיד מרכזי ברדיקליזציה פוליטית, ומה שהתרחש בגבעת הקפיטול, וגם אצלנו בארץ, הם דוגמאות למה שקורה כאשר האינטרנט הופך לבשר ודם ומתהלך ברחובות. ביד אחת מסיתה, וביד השנייה מספקת תשתית להתארגנות אלימה. המדיה החברתית פועלת לעיתים קרובות כזרז משמעותי להקצנה ולאלימות פוליטית, סוגרת אנשים בתיבות תהודה של תוכן, חלק מבוסס תיאוריות קונספירציה ופייק ניוז, ומאפשרת לאנשים לבטא ולממש את הדחפים האפלים ביותר שלהם ואף מעודדת אותם לכך.

התקלה פגעה לא רק ביכולת שלנו להעלות פוסטים לפייסבוק ולאינסטגרם, או לשלוח הודעות בוואטסאפ. התקלה ניתקה אלפי עסקים מהלקוחות שלהם, שיתק להם את האתרים והשירותים המקוונים, ומנעה ממיליוני גולשים שמשתמשים באימות של פייסבוק להיכנס לחשבונות שלהם בשירותי סטרימינג ושירותי תוכן אחרים. חברות כמו פייסבוק, חברות הביג טק, הם לא רק חברות תוכן ושיתוף, הם לא רק פלטפורמות, אלא אם הזמן הפכו לחלק קריטי וניכר של תשתית האינטרנט. קשה לדמיין את האינטרנט ללא השרתים והשירותים של אמזון, פייסבוק או גוגל.

התקלה הקצרה מהווה סימן אזהרה לתלות שלנו, החברתית והכלכלית, בחברות אלו. כמובן שישנם חלופות, לפחות לחלק השירותים, בין אם מדובר בשיתוף או אפליקציות של מסרים מיידיים כמו סיגנל או טלגרם. אבל אין מה להשוות את המספר של המשתמשים בשירותים המתחרים לאלו של החברות הגדולות. ועוד לא נגענו בגוגל ואנדרואיד או באפל.

התנהלות החברות עד כה, במיוחד פייסבוק, לצד התקלה, מדגישה את הצורך בפירוק המונופול של פייסבוק, והטלת רגולציה ופיקוח על חברות אלו על ידי המדינה. באירופה עשו צעדים ראשוניים בעניין זה. בארה"ב התנאים בשלים מאוד להטלת רגולציה, וזה דווקא אחד התחומים הבודדים שיש הסכמה בין הדמוקרטים והרפובליקאים היום.  גם בישראל צריך לפעול על מנת לרסן את כוחן של חברות כמו פייסבוק באמצעות פיקוח ורגולציה. 

הכותב ד"ר מייק דהאן, מומחה לטכנולוגיה וחברה, מרצה במחלקה לתקשורת ומנהל ומדיניות ציבורית במכללה האקדמית ספיר