לפני ימים אחדים נפגשתי עם אחד מראשי המוסד לשעבר. "אמור לי," שאלתי, "אי אפשר לחסל את נסראללה?". "אין אדם בעולם." השיב, "שאי אפשר לחסל". כעבור יומיים הרג חיל האוויר את ראש החיזבאללה, חסן נסראללה.

נזכרתי בשיחות שהיו לי עם בכירים בעבר, כשטענתי בפניהם שחיסול נסראללה יהיה משמעותי ביותר, מאחר שהוא בעל כריזמה וכושר מנהיגות נדירים; רובם השיבו שלא כדאי, שאי אפשר לדעת מי יהיה "התחליף" שיבוא אחריו; וכשהדגשתי שנסראללה הוא משכמו ומעלה בצמרת החיזבאללה, וספק אם יימצא לו תחליף, בני שיחי ציטטו כמובן את אחת האמרות האוויליות ביותר הרווחת בעולמנו:  "בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף".

אכן, אמרה אווילית, שהמציאות מפריכה שוב ושוב. שהרי להיטלר לא היה תחליף ולו נרצח כשהחל במלאכתו השטנית העולם היה נראה אחרת; ולגנדי, אביה של הודו המודרנית לא היה תחליף, וכך גם לקנדי האמריקאי, לבשיר ג'ומאייל ולרפיק חרירי הלבנוני ולעבדאללה הסבא, מלך ירדן...וחיסול נסראללה, שהטביע חותם של הרס ומוות על לבנון ועל צפון ישראל היה המעשה הנכון שהכה את ארגונו מכה אנושה.

רצתה ההיסטוריה, במהלך אירוני, שדווקא נסראללה יתניע את המהלך שיביא בסופו את מותו. הרי הוא היה זה שבנאום נרגש לרבבות חייליו, הזהיר אותם מפני השימוש בטלפונים סלולריים. ישראל מאזינה לכם, הכריז נסראללה, היא בכיסכם, השירותים שלה לא רק מאזינים לשיחותיכם אלא  גם חושפים את כל מה שנצבר בטלפונים שלכם. אל תשתמשו בהם יותר! שימו אותם בתוך קופסא ותנעלו אותה!

נסראללה אמר – ומי לא יציית? החרדה מפני המאזינים הישראלים שראו ושמעו כל מה שעבר דרך הטלפונים הסלולריים, גרמה לחיזבאללה לחפש אמצעי אחר, בטוח, דרכו יתבצע הקשר הפנימי של הארגון. ההכרעה נפלה על "הביפרים", זימוניות, שהיו פופולאריים מאד בשנות השמונים, אך כיום כמעט ולא השתמשו בהם. להם אי אפשר היה להאזין וההודעות הופיעו על מסך קטן; חיזבאללה החליט לרכוש אותם.

אך בגלל הסנקציות המוטלות על איראן, היא לא יכולה לקנות אלפי זימוניות לחייליה ומפקדיה ישר מהיצרן, והיא חייבת למצוא דרך עוקפת.  והדרך העוקפת הייתה שיטה שהמוסד כבר פיתח והפעיל לא אחת בעבר: חברות הקש. עוד בזמן איסר הראל, שהנהיג את המוסד משנות החמישים, החל המוסד להקים חברות-דמה ברחבי העולם ולהשתמש בהן לפעילות חשאית. לפי פרסומים זרים בעבר, כך גם היה במהלך המאבק נגד הגרעין האיראני.

חברות קש שהמוסד הקים מכרו לאיראן חלקי חילוף חיוניים למערכת הסרכזות ששדרגו אורניום לדרגה צבאית. החלקים היו פגומים. האיראנים התקינו את החלקים, הללו קרסו, ועמם – שורות שלמות של סרכזות.

כך גם הפעם. בחירתם של קנייני החיזבאללה נפלה על זימוניות שיוצרו בחברת "גולד אפולו“ בטייוואן; אך הם לא יכלו לקנות את הציוד ממנה במישרין. והנה, מבודפסט באה ההצלה: חברת ייעוץ בהונגריה, "בי. איי. סי. קונסלטינג", הקשורה עם עוד חברה מכובדת בבולגריה, "נורטה גלובל", רכשה מהטייוונים זכות לייצר ולמכור זימוניות לכל דורש. החברה הגיעה להסכם עם החיזבאללה על אספקת אלפי זימוניות – כ-5000.

על פי הניו-יורק טיימס, המוסד ייצר אותן בעצמו בארץ, כשעובדיו מחדירים לכל אחת מהן כמות קטנה של חומר נפץ. הזימוניות יצאו מציון בדרך פתלתלה, שהסתירה את מוצאן, הגיעו לידי החיזבאללה ופעלו ללא דופי, עד שניתן אות רדיו – וכ-3000 זימוניות התפוצצו, גורמות לאלפי פצועים ועשרות הרוגים. למחרת היום ארע אותו הדבר עם מכשירי הקשר ("ווקי -טוקי") שגם הם טופלו בצורה דומה. שני המבצעים הללו שיתקו את מערכות הקשר, הפיקוד והשליטה של החמאס.

האירועים הללו היו ללא תקדים בתולדות המלחמה החשאית וטלטלו את העולם כולו. אבל מלכתחילה היה להם תפקיד:

סביר כי על פי התכנון המקורי, היו פיצוצי הזימוניות אמורים להיות השלב הראשון של מתקפת-שרשרת על החיזבאללה. בעקבות פיצוץ הזימוניות עברה ישראל לשלב הבא – חיסול הנהגת חיזבאללה בפעולות עצימות של חיל האוויר.

והקורבן העיקרי לאותה מתקפה – היה אותו חסן נסראללה שקנה אלפי "ביפרים" לאנשיו וחרץ את גורל עצמו.

הכותב: פרופ' מיכאל בר-זהר, ח"כ לשעבר והביוגרף הרשמי של דוד בן-גוריון ושמעון פרס, כתב עשרות ספרי תעודה שהאחרון בהם הוא "חרבות ברזל, לבבות שבורים" – מלחמת ישראל בציר הרשע