משטרת ישראל עברה ב-20 השנים האחרונות טלטלה מקצועית עמוקה, אשר גרמה לה לאבד את זהותה. אחת הסיבות המשמעותיות לכך היא טשטוש הגבולות בכל מה שנוגע למי פותח בחקירה, מי מנהל אותה, ומי מחליט על תהליך איסוף המודיעין. כל סטודנט למשפטים אשר לומד את חוק סדר הדין הפלילי יודע היטב: החוק מסמיך את המשטרה לחקור, ואת הפרקליטות להחליט האם לתבוע.

אלא שבין החזון למציאות המרחק גדול. הגבולות הטשטשו, מערך החקירות ספג מכה אנושה, כשהמשטרה הפכה לשק החבטות הציבורי והמשפטי. שיהיה ברור: את המחיר משלמת לא רק המשטרה, אלא משלמים בעיקר האזרחים, שנדרשים להתמודד עם מערך חקירות שאינו עומד בסטנדרט הנדרש.

בנוסף, מינוי מפכ"לים שאינם מגיעים משורות המשטרה ולא התפתחו בשורות הארגון, החריף את השבר. מדובר אמנם באישים ראויים ומקצועיים – אולם חשוב להבין: משטרת ישראל צריכה שבחוד החנית של המערכת יעמוד אדם שצמח בתוך הארגון ומכיר אותו באופן מקיף, על שלל זרועותיו.

את התוצאות הטלטלה הזו שעברה המשטרה, אנחנו רואים היום בשטח: בחברה הערבית האלימות משתוללת וכמות הנרצחים שוברת שיאים, הפשע המאורגן לא מטופל כהלכה, כמות ההרוגים בכבישים בלתי נסבלת, ולא פחות חשוב – האינטראקציה בין האזרחים למשטרה סובלת מניכור וחוסר אמון. כמי שהיה לאורך שנים ארוכות חלק בלתי-נפרד מהארגון החשוב הזה, אני בהחלט מודאג. התחושה שלי היא שמשטרת ישראל נמצאת היום בשפל עמוק במיוחד.

אלא שכידוע כל משבר הוא סיכוי לתיקון, וברור כי במצב העניינים הנוכחי חייבת משטרת ישראל במתיחת פנים יסודית. סגל הפיקוד הנוכחי אינו מעשה ידיו של השר איתמר בן גביר. מדובר בקצינים שצמחו בערוגות המשטרה ומבינים היטב את הצורך בשיקום מהיר וענייני. אני סבור כי הדרך הארוכה, עוברת בראש ובראשונה במשאב הכי חשוב של הארגון – השוטר.

דגש על תנאי השירות, מקצועיות וגיבוי, בתוספת מנהיגות איכותית ודוגמה אישית – יכולים בזמן קצר לחולל מהפך ברמת השירות ולהחזיר את המשטרה למסלול. אין ספק: מי ששלטון החוק יקר לו, חייב לדרוש משטרה איכותית נטולת ריח וצבע, שמובילה את מערכות האכיפה ולא נגררת אחריהם. המענה מצוי כאמור במקצועיות, כמו גם בהתאמה של רמת השרות לאופי האוכלוסייה: ערביי ישראל, האוכלוסייה החרדית וכדומה. איך יתכן שכ-10% משוטרי ישראל הם אזרחים ערבים ואין בחברה הערבית משמר אזרחי? אין שרות חובה? זה בלתי מתקבל על הדעת.

על המדינה לשנס מותניים ולקדם במרץ חקיקה לטובת המאבק בפשיעה המאורגנת. כך לדוגמה, "חוק הפצצה המתקתקת", יאפשר הגבלת התנועה לכל מי שמסכן את הציבור הרחב. צעד כזה חייב  לבוא רק באמצעות חוק ייעודי – לא בהחלטות בית המשפט ולא בצווים כאלה ואחרים. אני מאמין שחקיקה מרתיעה תאפשר למנוע כ-70% מחיסולי החשבונות, כולל בחברה הערבית.

השורה התחתונה היא שאובדן האמון של המשטרה בקרב חלקים רבים מהציבור הרחב, נובע מתוצאות לא מספקות שמייצרות היעדר ביטחון ולא פעם גם שירות באיכות נמוכה .הפתרון: קיום דווקני של הוראות החוק והשקעה במקצוע, לצד תהליכים סדורים של הפקות לקחים והטמעה תוך תפקודית. אסור למשטרה להסתפק רק במסגרות ההכשרות הפורמליות. 30% מעבודתו של שוטר חייבת להיות למידה תוך כדי תפקיד – ממש כמו אצל רופאים או טייסים. כשהעקרונות הללו שפורטו כאן ייושמו, נוכל להתגאות במשטרה שלנו.

עוד ב-

ברקע הזינוק בפשיעה: החוק החדש של לוין ובן גביר

לכתבה המלאה

*הכותב, יעקב בורובסקי, כיהן כנציב במשטרת ישראל ושימש כיועץ במשרד מבקר המדינה.