מדדים ומחקרים

מה כל כך מטלטל אותנו בהתמודדות עם טרנסג'נדרים?

היו המון שאלות ששאלתי את עצמי: מה זה אומר להיות בגוף הלא נכון? מאיזה גיל זה קורה? איך אפשר לדעת בוודאות שזו אכן החוויה והאם זה יחלוף? למרות היותי אמא מנוסה ל-4 ילדים בוגרים והבטחון שאני מכירה את כל אתגרי ההורות - גיליתי עולם שלם שאני לא מבינה בו

שרית בן שימול | 12/7/2022 21:13 1

התמודדות עם טרנסג'נדרים (צילום אילוסטרציה. יוסי זמיר פלאש 90)

בחודש יוני האחרון - חל אירוע מרגש בבית ספר יסודי בהרצליה. צוות בית הספר בליווי ותמיכה של אנשי מקצוע, שיתפו את תלמידי כיתה ב' בנוגע לתהליך התאמה מגדרית שעוברת תלמידת הכיתה.

נשלחה פנייה להורי התלמידים, התקיים מפגש זום, ההורים שיתפו את הסיפור האישי של ביתם (שנולדה וסומנה כזכר) וביקשו לפנות אליה כפי שהיא מגדירה את עצמה - בת. הידיעה הזו עוררה תגובות רבות. חלקן אוהדות ומחבקות וחלקן נסערות.

מה בעצם הסיבה לכך? מה כל כך מטלטל אותנו בהתמודדות עם גיוון מגדרי? לפני מספר שנים, בני שיתף אותי בגיל 16 - שהוא מרגיש בן בגוף של בת, טרנסג'נדר.

יצאתי למסע והתחלתי לחקור. ככל שהעמקתי יותר בנושא, הדברים התבהרו. לא הנחתי הנחות, שמתי בצד את מה שידעתי עד אז. באתי מוכנה ללמוד.

אחרי שנים של למידה, מחקר, הסבה מקצועית וליווי של עשרות משפחות בתהליכי התאמה מגדרית של ילדיהן, זיהיתי מספר נקודות חשובות ומשמעותיות אשר מסבירות את האתגר העומד בפנינו כשעולה השיח סביב גיוון מגדרי.

נתונים שחשוב להכיר:

מחקרים מוכיחים כי 0.9% - 1.2% מהאוכלוסייה מגדירים את עצמם על הקשת הטרנסית (וזו סטטיסטיקה זהירה – בקרב ילדים ונוער כ-3% מגדירים עצמם באופן לא קונפורמי ביחס למין הביולוגי שסומנו בו בלידתם).

מה מייצר אצלנו קושי להכיל/להפנים גיוון מגדרי בחברה בכלל ובתוך המשפחה בפרט? המוח האנושי תבניתי. אנחנו רגילים לקטלג ולהכניס הכל לתבניות בראש שלנו. דמיינו שידה עם מגירות, כשלכל מגירה יש תווית ברורה. אנחנו יודעים להכניס כל פריט למגירה ייעודית. היכולת הזו מייצרת עבורנו איזון, שקט, תחושת שליטה ובטחון.

מה קורה במצבים בהם משהו אינו תואם את התבנית שלנו? אנחנו מתערערים כי אנחנו מכירים רק את הדרך שלנו. כל החיים גדלנו על מידע מסוים. פרדיגמות אלה חקוקות בנו וכעת אנחנו נדרשים לשינוי. הפתרון - פיתוח גמישות מחשבתית.

איך עושים את זה? כל החיים שמנו לעצמנו סימני קריאה – עכשיו הזמן לעבור לסימני שאלה. במקום להצהיר באופן חד משמעי "אין דבר כזה!" נשאל את עצמנו "אין דבר כזה?"
זה קשה - אך לא בלתי אפשרי.

התמודדות מהצד עם תהליך של התאמה מגדרית, עשויה להיות מאתגרת. הם מגדירים את עצמם, מביעים את הזהות המגדרית שלהם ואנחנו – נדרשים לבצע התאמות במגוון מסגרות חברתיות: בית הספר, צבא, לימודים, עבודה ועוד.

אחד החסמים העיקריים הוא חוסר באינפורמציה נכונה ומדויקת. מידע שגוי מוטעה, עלול להציף מי שלא מכיר את הנושא. אנחנו לא מבינים, מניחים הנחות וניזונים ממידע לא מדויק אשר מייצר מעגלי חרדה מיותרים.

כל ניסיון לבטל את הזהות המגדרית עלול להוביל למצוקה מתמשכת ולעתים בלתי הפיכה. שיעורי האובדנות בקרב האוכלוסייה הטרנסית עומדים על 41%. בקרב נוער מגוון מגדר, מתחת לגיל 18 אחוזי האובדנות עלול להגיע ל55%. כאשר יש תמיכה משפחתית, הבנה והכלה, נתוני האובדנות צונחים ל 4%.

אראל סגל במונולוג. צילום: ערוץ 14

המלצות להורים ולסביבה הנחשפים לחווית הגיוון המגדרי:

לחבק את הילד.ה. עם כמה שקשה לכם כהורים/ כסביבה, להם קשה הרבה יותר.

לדבר על זה. מומלץ למצוא את קבוצת השווים לכם, מי שעוברים את מה שאתם עוברים. הרבה יותר קל להתמודד ביחד.

לפנות לקבלת ייעוץ וליווי אישי. למצוא איש מקצוע מתמחה בתחום שיכול להעניק לכם כלים מותאמים עבורכם להתמודד עם השינוי המתחולל בחיים שלכם.

לגרש את החושך. אחד הפחדים שלנו הוא חוסר ודאות. חפשו מידע מהימן על הנושא.