"חיים של שליחות, מתוך הודיה על הזכות" - זה היה המוטו של הרב חיים דרוקמן זצ"ל, שזכיתי לחיות בצל קורתו בשנות נעורי, בתהליך התשובה המאתגר שלי, וללמוד ממנו כל חיי.

הרב דרוקמן היה כל-כולו קודש למען התורה, למען העם, ולמען הארץ. כל זמנו, כל מרצו וכל מחשבותיו היו לא למען עצמו אלא למען הכלל, ולמען כל פרט בתוך הכלל. לוח-הזמנים שלו היה העמוס מכל אלה שפגשתי מעודי, ועם זאת כל משבצת בלוח הזמנים הזה הייתה מלאה בנוכחות מלאה שלו: בשעה שנתן שיעור תורה - הוא היה כל-כולו בשיעור, מקריא בהתרגשות ובאהבה כל פסוק, מתבונן בעמקות בעיני התלמידים, כאילו לא ממתין בחוץ הרכב שייקח אותו למשימה אחרת לחלוטין: לפגישה בנושא ציבורי פוליטי, או לניחום אבלים - גם בהם הרב יהיה כל-כולו מושקע באותם אנשים ובאותה משימה שלשמה הגיע. והחשוב מכל: ככל שזמנו היה גדוש יותר במשימות, וככל ששעות השינה או האכילה שלו הצטמצמו - כך היה הרב יותר מלא הודיה על הזכות שנפלה בחלקו, הזכות שבשליחות.

חיים של שליחות - זה ה"מוטו" שמצאתי מולי, כשנפגשתי עם חברי מועצת הקבוצות והקבילות המשימתיות, אנשים מסורים משלל גווני הקשת הציבורית של עמנו ומדינתנו, שהתגייסו בצו-מצפונם לפעול למען החברה והקהילות השונות בעשרות ישובים ברחבי הארץ.

שאלו אותי: מה הדבר המרכזי שלמדת מהרב דרוקמן? ובכן, למרות שלמדתי ממנו המון, למרות ששמעתי מאות שיעורים שלו, וסיכמתי אותם בעשרות מחברות, למרות שאני מכירה בעל פה את שיעוריו לפרשות השבוע, לחגים, ולנושאים נוספים - למרות זאת הדבר המרכזי שלמתי ממנו איננו דברי תורה, אלא דברי-חיים: חיים של שליחות ונתינה וחיבור אמיתי לעם ישראל, ושל אהבה לכל יהודי ולכל אדם באשר הוא.
 
 "אתם ממשיכי דרכו של הרב דרוקמן" - אמרתי לאנשי הגרעינים המשימתיים שפגשתי, שחלקם גלויי ראש, ושייכים לתנועות רעיוניות כמו "הנוער העובד", "מחנות העולים" ו"השומר הצעיר", וחלקם כמובן חברי בני עקיבא והציונות הדתית. "כשאני שומעת אתכם ורואה אתכם, ברור לי שאתם נושאי הדגל של התרומה לחברה, ובהיבט הזה אתם ממשיכי דרכו". 

כל כך סמלי בעיני שהרב דרוקמן נפטר בנר שמיני של חנוכה, כי הוא בחייו ה'שמש' של החנוכייה הגדולה של עם ישראל, של מדינת ישראל. כל אדם שהרב דרוקמן נגע בחייו - מצא את עצמו מואר באורו, ובעצם יותר מכך: הרב סייע לו לגלות את האור הפנימי שלו-עצמו. "זה בעצם גם מה שאתם עושים: מגיעים אל אנשים ומאירים בהם את האור המיוחד הטמון בהם.

זכות גדולה נפלה בחלקי, בדיוק בשבוע האבל של הרב דרוקמן, לפעול עם ולמען אותם אנשים שבחרו בחיים של שליחות. אני יודעת בוודאות שהרב ילווה אותי במשימתי זו, וישמח בה מאד.

עוד ב-

בן גביר ובנט שוחחו בהלוויית הרב דרוקמן: "לא הפגין חיבה"

לכתבה המלאה

הכותבת: אורית סטרוק, חברת כנסת מטעם הציונות הדתית