מתקפת הרצח וההשפלה של חמאס מעזה בעיניי הוא רק סימפטום לאותה התנהלות שגויה ומורחת שיש לנו בעוד הרבה תחומים ציבוריים לאומיים, בעיית הפילוג בעם בשנה האחרונה ובעיית עזה נולדו והתפתחו כגרורות של אותו גידול בלב הגופים הציבוריים שלנו.   

בכל השנים האחרונות ישנו חוט מקשר ברור בין ההתנהלות המורחת והנגררת בהתמודדות בסוגיית השוויון בנטל, הרפורמה במערכת החינוך הנדרשת ובין גדילת חמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון למפלצות ענק, המשותף הוא שעם כל הסוגיות הללו ועוד, כבר שנים על גבי שנים אנחנו לא מתמודדים באופן אמיץ ויסודי וכשלא מתמודדים ומטאטים מתחת לשטיח הבעיה חוזרת אלינו כמו בומרנג אבל אז לצערנו הבעיה חוזרת עם הרבה יותר עוצמה כואבת ודורשת מאיתנו מחירים הרבה יותר גבוהים כדי להתמודד איתה.

למשוך ולמשוך לדקה ה90 + בכל סוגיה זו שיטה לקבוצת אנדרדוג שמשחקת בונקר ורוצה לצאת עם הישג מכובד מינמלי, זה לא שיטה לעם ומדינה חזקים שרוצים להתקדם  וכמובן לא למדינת ישראל בשכונה  המאתגרת של המזרח התיכון למשוך,לדקה ה90 +זו שיטה לשרוד ולהתגלגל. זו לא הובלה יוזמת.  מדינת ישראל צריכה לחזור להיות יוזמת,מתמודדת ולוקחת אחריות.                               

אז עם מה אנחנו באמת מתמודדים? הגידול שלנו אשר מתפשט ומפזר את גרורותיו לנושאי מהות רבים הוא משבר יותר רחב של מדינה נהדרת עם אנשים מדהימים ומוכשרים וארץ יפה,ששאפה להיות מדינת מופת וקצת הרבה ירדה מהמסלול,הגידול שלנו הוא מדינה שהתגלגלה וצמחה ממשבר חירום למשבר חירום אבל אף פעם לא הגדירה חזון ברור ויעדים ארוכי טווח,אנחנו מעולים באילתורים אבל גרועים בתכנון ארוך טווח ובטיפול עמוק ושורשי באתגרים ובעיות אשר עומדים לפיתחנו,הגידול שלנו מתבטא בכך שיש הרבה נושאי מהות שאנחנו לא מקבלים בהם החלטות אמיצות כבר תקופה ארוכה ואנחנו כולנו העם משלמים המחיר על כך.

בהתאם לכך,רמת המתח בחברה הישראלית עולה,הסכנות הביטחנוניות הולכות ומתעצמות,הרי הבעיות והסכנות לא יעלמו מעצמם אם נעצום עיניים,במקרה הטוב הם ישארו שם ובמקרה הסביר יותר הם ילכו יעמיקו ויתפתחו ואז במקום להתמודד עם בעיות קטנות שעוד אפשר לנטרל אותם ולהפוך אותם ליתרונות שהם עוד קטנות,מדינתנו מושכת זמן כדי לא להתמודד עם קבלת החלטות קשות וכטבעם של כל החלטות קשות יש להם מחיר,כמו ילד שלא רוצה לסדר החדר ומושך את הזמן והחדר אט אט עולה על גדותיו ומפריע לו בתפקוד או חולה שמתעלם ממחלתו ונותן אט אט למצב להחמיר ואף להיות בלתי הפיך.

התרגלנו לנורמות הובלה שרדניות התרגלנו לנורמות שירות ציבורי שלא רואות את הציבור בסדר עדיפות עליון,התפשרנו והתרגלנו לכך והפשרות הפכו לנורמות. לצערנו חלק גדול ממשרתי הציבור באים לעבודה כדי לשמור על מקום העבודה ולא בשביל לעבוד בשבילנו. אנחנו הלקוחות המרכזיים של נבחרי הציבור הגיע העת לצעוק:"המלך הוא עירום!" אנחנו לא מקבלים שירות ראוי! ההכרה בבעיה היא יותר מחצי מהפתרון.

נדרש שינוי וקטור של המנהיגות הציבורית ל"מנהיגות משרתת" ברגע שתהיה לנו מנהיגות ציבורית שבראש ובראשונה היא באה לשרת את העם כל שאר הרעות החולות יתמעטו ונחזור למסלול הנכון,יתקבלו החלטות אמיצות,יפתרו סוגיות עומק,תחושת הלכידות בעם תעלה,האמון בנינו יגבר  נדרשת מנהיגות ציבורית שבאה לעבוד 100% למען הציבור,מגדירה חזון למדינה,מנהיגות משרתת!

אז מה עושים ? מתעוררים ולוקחים אחריות !כמו ההתעוררות המדהימה שמתרחשת בעם בחודשים האחרונים זה התחיל במשבר המשפטי-חברתי ששם ראינו שלכל צד איכפת מהדגל,קמו מאות קבוצות של הידברות ואכפתיות,מסכימים על כך שזהו ביתנו היחיד וכאן אנו רואים את עתיד ילדינו המשותף והמשיך כעת עם כל ההתעורורת בעם עם כל התמיכה הסיוע האזרחי המדהים וגדולת הרוח ברגע שקם עלינו שוב אויב לכלותנו
.
אבל יחד עם זאת מפסיקים להיות מונעים מפחד,מרוב שחושב ומרגיש תודעת מיעוט או מיאוש ואגואיזם אשר מוביל אותנו בסופו של דבר לא להכניס היד לבוץ,אין ברירה העם צריך לקחת אחריות! ועוברים מלהיות יהודים חרדים חברתית ובטחונית להיות יהודים יזמים אופטימים חסרי תקנה אשר מונעים מתקווה,מסתכלים לעתיד,מניפים את הדגל עם יעדים קדימה, ומוציאים בהדרגה את העגלה מהבוץ!    

אנחנו מבינים שהעם אמיץ ממנהיגיו,העם מבין שהוא צריך לקחת את היוזמה  על הבית המשותף והיחיד שלנו,להתארגן יחד הרוב הציוני המאוזן שיכול ומסכים על 70% מהנושאים לצבור כוח ולהתרכז בנושאי ליבה אלו ולקבל בהם החלטות אמיצות בראיית פני עתיד וכך להביא להשפעה אמיתית(כגון:הסרת האיומים בסמוך לגבולנו,חינוך,שיוויון בנטל,למידה וחיבור למסורת היהודית מתוך בחירה וליברליות מלאה) כך יוצרים אנרגיות של שינוי ועשייה אמיתית לטובת הכלל,כך נבנה אמון ונתיר ספקות ,לאחר מכן יהיה ניתן להתמודד יחד גם עם ה30% היותר קשים בנינו אשר יהיו בפועל הרבה פחות קשים לאחר שעשינו התקדמות משותפת ממשית בנושאי ה 70%כי תיבנה תחושת הצלחה ואמון,מגדירים חזון ומטרות משותפות לשנת ה100 למדינה,מסירים בעבודה מאומצת את הספקות וחוסר האמון בעם שהם המכשול היחיד שלנו אל עבר חלומנו למדינת מופת מגדירים יחד את מגילת העצמאות פרק ב,יוצרים מסגרת אפשרית למדינה יהודית החיה בביטחון ובהרתעת אויביה,אוהבת את מסורת שלה ליברלית ודמוקרטית גם יחד ועם שאיפות ויעוד קדימה.

עוד ב-

מזכ"ל האו"ם שוב מעורר סערה: "עזה הופכת לבית קברות לילדים"

לכתבה המלאה

אפשר להפוך אט אט את הכאב לתקווה ואת החרדה לצמיחה וחוזרים למסלול יחד אל עבר מדינת מופת,זה אפשרי ואין לנו ברירה אחרת,הרוב הציוני המאמין האוהב האופטימי והנלחם על הבית התעורר, יקח אחריות כארי ואט אט וינצח בשביל לשרת את כולנו ולחזור למסלול אל עבר מדינת מופת אמיצה.