מדדים ומחקרים
כיצד הפכנו לאלופי העולם ביוקר המחיה? התשובה בחמשת הממים
מה הפלא שלכל ישראלי שלישי אין דירה בבעלותו, ואם נתייחס לישראלים עד גיל 45, מדובר בכל ישראלי שני? ממשלות ישראל עסוקות בדברים אחרים מאשר לספק לאזרחים את חמשת הממים: מעון, מזון, מרפא, מורה, מלבוש – למרות שזה חשוב לא פחות מהסכנה האיראנית
במהלך החודש שעבר, ובאותו היום בדיוק, התבשרנו כי מדינת ישראל זכתה פעמיים בתואר אליפות העולם: פעם אחת במדליית הזהב באליפות העולם בהתעמלות אמנותית ופעם שנייה כאלופת העולם ביוקר המחיה.
נתוני ה-oecd, המדינות המובילות בכלכלת העולם, הצביעו בבירור על ישראל כמספר אחת, 38 אחוזים יותר ממוצע יוקר המחיה באותן מדינות. נתון זה לא רק שאינו מפתיע, הוא אף מחזק נתון נוסף שפורסם במרוצת השנה, ולפיו הפכה תל אביב לעיר היקרה בעולם.
אולם, וזה אולם גדול, בשונה לחלוטין ממדינות אחרות המצויות מתחתינו ברשימה, דוגמת שוויץ, שוודיה, יפן, קנדה וגרמניה, המתאפיינות רובן ככולם בכלכלה יציבה וחזקה, נתון זה מתלווה לעובדה שעל פי כל סוכנויות הדירוג הבינלאומיות, כלכלת ישראל מתאפיינת בחוסר יציבות ובאופק לא ברור, ובמיוחד לאור הקיטוב הפוליטי והחברתי.
השאלת אם כן השאלה, כיצד הגענו למצב הזה בו כל המוצרים אצלנו, החל מדירה וכלה בסל המזון, יקרים מכל מקום אחר עלי אדמות?
ובכן, אתחיל במשנת זאב ז'בוטינסקי, מייסד הזרם הרביזיוניסטי בציונות. ז'בוטינסקי, שהיה רחוק מאוד מסוציאליזם ודגל בכלכלה ליברלית פתוחה, דגל בחמשת ה"ממים" שעל מדינה להעניק לכלל אזרחיה: "מעון", "מזון", "מרפא", "מורה", "מלבוש".
אם נבדוק נכוחה את התנהלות כל ממשלות ישראל לדורותיהן(!), נמצא כי כל חמשת ה"ממים" שהוזכרו לעיל, לא היו בראש סדר העדיפויות. האם, למשל, העובדה שמשנה לשנה הולך ופוחת אחוז הישראלים שברשותם דירה בבעלות הינה מקרית? ב-1990 הוא עמד על כ-74 אחוזים ואילו כיום הוא עומד על כ-65 אחוזים, כלומר כל ישראלי שלישי אין ברשותו דירה בבעלות ואם נתייחס לישראלים עד גיל 45, נמצא כי מדובר בכל ישראלי שני לערך.
האם, למשל, העובדה שמערכת הרפואה מצויה בקריסה, זאת על אף העובדה שהרופאים שלנו נחשבים לבין המובילים בעולם, הינה מקרית. והאם העובדה שהרפואה הציבורית, שפעם אפשר היה לסמוך עליה, אינה מספקת כיום חלק נכבד מהצרכים של מיליוני ישראלים שנזקקים לשירותי רפואה פרטית, הינו צו הגורל.
האם, למשל, מקרית העובדה שישראל נדחקה למקום האחרון ב-oecd בהישגי התלמידים במתמטיקה, שמעמד המורים בישראל נשחק משנה לשנה, שחסרים במערכת אלפי מורים? או שמדי שנה לקראת ספטמבר אנו נתקלים במחזה המביש של שביתות ומו"מ שמזכיר יותר את שוק הכרמל מאשר כוונה אמיתית לשדרג את מערכת החינוך, כפי שהייתה גאוות מדינת ישראל הצעירה בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת?
האם, למשל, מקרית העובדה שמחירי מזון בסיסי דוגמת פירות וירקות, נסק לשיעור גבוה עד מאות אחוזים לעומת מדינות מפותחות אחרות, זאת למרות שישראל נהנית משפע ירקות ופירות, הרבה יותר מחלק נכבד ממדינות ה-oecd?? וכן גם לגבי מוצרי הלבשה והנעלה. הלא אין זה מקרה שישראלים שיוצאים לחו"ל, לא משנה לאיזה יעד, מתכננים מראש "שופינג", זאת על מנת לחסוך סכומי עתק?
ז'בוטינסקי, מן הסתם, כמו גם יתר אבות הציונות, היה מן הסתם מתהפך בקברו למראה השתוללות המחירים אצלנו, תוצאה ישירה של חוסר רגולציה והעדר כוונה אמיתית לדאוג לרווחתו של האזרח הקטן. והאמת? זה נושא שלטעמי לא פחות חשוב מסכנת הטילים האיראניים.
חומר למחשבה למקבלי ההחלטות בכל הדרגים.
עוד ב-
* עמית דובקין הוא אסטרטג נדל"ן, יועץ תקשורת ובעלי משרד למיתוג ויחסי ציבור
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה