"אנחנו נמצאים בימים משמעותיים" אומר דובר צה"ל והמשמעות הינה שאנחנו עדיין תחת איומים, מחויבים להימצא סמוך לאזורים מוגנים ואין אופק לחזור לשגרה בטוחה ולשגרת לימודים.

ועוד מציע שר החינוך פתרון המוכר לו מקרוב כטייס. הגנה אווירית להסעות התלמידים למוסדות החינוך הפזורים אי שם בצפון המופגז. כאילו לא היה זמן להיערך למיגון המוסדות עבור אלה שבחרו להישאר.

נשמע כמו תסריט של מדע בדיוני. מחד, הישארו באזורים מוגנים ומאידך לאלו שאין מוסדות ממוגנים, סעו בליווי כיפת ברזל. על זה ייאמר "טירוף מערכות".

בצל דיסוננס זה הזועק לשמיים (אולי משם יבוא עזרנו), נדרשים התלמידים להגיע לבתיה"ס ומצופה מהמורים ללמדם עפ"י תכנית לימודים נורמטיבית ושגרתית. הייתכן? התשובה הינה חד-משמעית, לא ולא!

ילדי הגנים ובתיה"ס היסודיים אינם מנותקים מהמתחולל סביבם. הם בחרדות, לחוצים ובאמתחתם שאלות רבות וצורך חיוני לאור בקצה ה"מנהרה". המינימום הנדרש ממחנכי הילדים הוא להרגיע, לתת מקום לקשב וריכוז, ללימוד ולרכישת ידע והשכלה. אשר על כן יש להכשיר את כלל המורים בסדנאות ללימוד עקרונות ה"מיינדפולנס".

לפתוח את יום הלימודים במדיטציה מרגיעה ודמיון מודרך ואף לסיים אותו בדרך דומה. לשלב בתכנית הלימודים "קריאה וחשיבה ביקורתית", באשר לתכנים בווסטאפ וברשתות השונות ולבוגרים  יותר, באמצעי התקשורת הכתובה והמדוברת וזאת דווקא בגלל השסעים החברתיים בין ימין ושמאל, בין חילוניים לדתיים וחרדים ובין מיעוטים לכלל האזרחים.

זו העת להקנות לילדינו את הכלים לחשיבה עצמאית ולצריכה ביקורתית של הנאמר ונכתב סביבם, הן בנושאים פוליטיים והן חברתיים כולל שיימינג וחרמות. עקב המחסור החמור במורים, מוצע לחבר מקצועות אינטרדסציפלינריים, מה גם שאלו משקפים טוב יותר את המציאות בה אנו חיים, שהרי אין דבר מנותק ממשנהו.

כדי לתת מענה מרבי ומיטבי מבלי לוותר על האיכות, יש לגייס מורים פנסיונרים מבלי להגביל את היקף העסקתם בתקופה זו, עד יימצא היצע גדול יותר מהביקוש.

יש לאפשר למנהלים אוטונומיה בבניית תכנית לימודים המתאימה יותר לבית ספרם, שהרי מצוקות וצרכי ילדי הדרום אינם דומים לאלו של הצפון וכך גם לגבי מרכז הארץ. העיקרון אשר ינחה את עבודת המטה והשלטון המרכזי אל מול השלטון המקומי ובתיה"ס, צריך לאפשר אוטונומיה לאנשי השטח ושחרור מהצורך להתנהל מול מטה מפקח מגביל ולעיתים אף לא רלוונטי.

במקביל יש להסדיר את מערכת היחסים עם ההורים שחלקם הגדול טשטש את הגבול בין מעורבות להתערבות ולאפשר למורים ולמחנכים לעשות את עבודתם ברגישות ובמקצועיות הראויה והנדרשת.

במילים אחרות יש לסמוך על הכוחות בשטח למרות שרבים בינינו איבדו את האמון בממסד. אל לנו להתבלבל...השלטון המקומי וצוותי החינוך היו והינם הראשונים להכיר בצרכי אוכלוסייתם ולתת ככל יכולתם את המענים הרלוונטיים. ובאשר למערכת החינוך העל-יסודי, כנראה ששנת הלימודים לא תיפתח אם דרישות ארגון המורים המוצדקות לא ייענו. הבון טון הוא לפרוט על מיתרי מצפונם של המורים, שהרי המדינה בשעת מלחמה ותלמידי העי"ס.

הם אלה שסבלו ונפגעו מאירועי הקורונה שיצרה פערים וחוסרים לימודיים, חברתיים ורגשיים. אולם  במדינתנו תמיד יימצאו משברים והמורים צודקים! אי אפשר שוב ושוב לסחוט את מצפונם. בהם צריך להשקיע בסביבה ובתנאי עבודה ושכר ראויים  ולא בכספים הקואליציוניים הרבים המשרתים גחמות ואינטרסים פוליטיים מתחלפים.

מורי ישראל הם האמונים על השכלתם וחוסנם הנפשי והרגשי של תלמידי ישראל אשר בבוא היום  בבגרותם, יתרמו לכלכלת המדינה ולתרבותה ואף יופקדו על הגנת המולדת.

הכותבת: רונית תירוש, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך וחברת כנסת