הסכם גירושין (צילום freepik, pexels, shutterstock)
מתי חל מועד הקרע בין בני זוג הנמצאים בהליכי גירושים? האם כאשר האישה מגישה תביעה לפירוק שיתוף כלכלי ביניהם, או כאשר הגבר עוזב הלכה למעשה את בית המגורים המשותף? בסוגיה זו הכריע לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, שדן בתביעה לאיזון משאבים וחלוקת זכויות, אותה הגישה עו"ד עינבר לב בשמה של האישה.
בני הזוג נישאו לפני כ-38 שנים ונולדו להם שתי בנות, כיום בגירות. בשנת 2004 הגישה האישה תביעה למזונות ותביעה לשמירת זכויות ואילו הבעל הגיש תביעה לפירוק שיתוף הנכסים ביניהם. בפסק הדין, שניתן בשנת 2006, קבעה השופטת, כי מועד הקרע בין בני הזוג הוא היום שבו האישה הגישה את התביעה למזונות, ולפיכך היא זכאית למחצית הזכויות הכספיות, שנצברו מיום הנישואים ועד ליום הקרע בשנת 2004.
אלא שעל פי התביעה לאיזון משאבים שהגישה האישה, באמצעות עו"ד לב, פסק הדין שניתן ב-2006 מעולם לא קויים, שכן בני הזוג המשיכו, מבחירתם החופשית, לחיות יחדיו בביתם המשותף כזוג לכל דבר ועניין, זאת עד שהגבר עזב את הבית בסוף שנת 2020. לפיכך, טענה עו"ד לב, מועד הקרע הנכון בין בני הזוג הוא המועד שבו עזב הגבר את הבית, ועל פי מועד זה יש לאזן את המשאבים ביניהם.
לדברי עו"ד לב, בכל אותן שנים שבהן המשיכו בני הזוג לחיות יחד תחת קורת גג אחת, לא שולמו דמי מזונות, לא הועברו הכספים שנקבעו במסגרת פסק הדין משנת 2006 ולא נפתח תיק גירושין בבית הדין הרבני. יתרה מכך, לדברי עו"ד לב, השניים המשיכו לישון באותו חדר השינה, ניהלו קשר אינטימי, קיימו משק בית משותף ואף יצאו ביחד לחופשות משפחתיות.
הגבר טען בכתב הגנתו, כי מאז מתן פסק הדין לא חל כל שינוי בנסיבות, ובמהלך השנים האלה הוא הגיע לבית המשותף רק פעמים מועטות, וגם זאת רק כדי לשהות עם בנותיו ונכדיו, או כדי לתת לאישה את צ'ק המזונות. לטענת הגבר, גם כשהגיע לבית המשותף הוא לן בחדר נפרד, וממועד מתן פסק הדין, הוא כבר ניהל שתי מערכות יחסים – האחת בת שמונה שנים, וכיום הוא בזוגיות נוספת בת שש שנים.
עוד טען הגבר, כי כל ענייני הרכוש בינו לבין אשתו בנפרד כבר הוסדרו, למעט סוגיית פירוק השיתוף בבית המגורים. לדבריו, הוא ואשתו בנפרד מתנהלים בשני חשבונות בנק נפרדים, והסיבה היחידה שבגינה הם מעולם לא התגרשו נעוצה בשיקולי מס. בפסק הדין, שניתן לאחרונה בביהמ"ש לענייני משפחה בראשון לציון, דחה כבוד השופט נחשון פישר את טענות הגבר וקיבל את טענת האישה באשר למועד הקרע בין הצדדים.
השופט פישר מציין בפסק הדין, כי שוכנע שהצדדים חיו תחת קורת גג אחת והתנהלו כלפי פנים וכלפי חוץ כבני זוג. לדברי השופט פישר, אמנם מערכת היחסים הפנימית בין בני הזוג התנהלה בהיעדר תקשורת, אך לא היה בכך כל חריג, שכן זו הייתה מערכת היחסים ביניהם מאז ראשית הזוגיות.
באשר להיבט הכלכלי, קבע השופט פישר, כי על אף שבני הזוג התנהלו בחשבונות בנק נפרדים, הגבר המשיך לערוך קניות עבור המשפחה ולהעביר כספים לאישה. "מצאתי כי סידור זה היה נוח לשניהם", קבע השופט פישר, "האיש בחר לנהל במקביל מערכות יחסים עם נשים אחרות, כאשר האישה לא ידעה על כך".
עוד קבע השופט, כי עדותה של האישה מהימנה עליו, בעוד עדותו של האיש הייתה רצופה סתירות. את טענת הגבר, כי נהג להגיע לבית המשותף, רק כדי לשהות במחיצת בנותיו, דחה השופט פישר וציין, כי הוכח שהגבר המשיך להתגורר בבית המשותף, גם לאחר ששתי הבנות בגרו ועזבו את הקן. לאור כל זאת, פסק השופט פישר, כי המועד שעל פיו יש לקבוע את איזון המשאבים הוא היום שבו הגבר עזב את הבית בסוף שנת 2020.
לדברי עו"ד לב, שייצגה את האישה, להחלטה זו של בית המשפט קיימת השלכה כלכלית כבדת משקל על אופן חלוקת הזכויות בין בני הזוג. לדבריה, לאור פסק הדין, האישה זכאית למחצית זכויותיו הכספיות של בעלה, שנצברו מיום הנישואים, ועד למועד שבו עזב הגבר את הבית בשנת 2020, ומדובר במיליוני שקלים.
