עכשיו אפשר לומר בבירור, השיחות בבית הנשיא היו מלכודת לאופוזיציה וגול עצמי למחאה. אסור לחזור על הטעות, עם נתניהו וממשלתו אסור להידבר, מולם צריך להילחם. החודשים האחרונים הוכיחו, לוין, רוטמן ונתניהו מבינים רק כוח, זאת הדרך היחידה לבלום אותם. את ההפיכה המשטרית צריך להכריע ברחוב, לא במשכן נשיאי ישראל.

מלכתחילה בית הנשיא היה גלגל ההצלה של נתניהו, ברגע המשבר הקשה ביותר בחייו הפוליטים, כששתי הברירות היו או התנגשות מוחלטת עם המחאה או התפרקות הקואליציה, נפלה ההצעה להידברות בבית הנשיא כפרי בשל לידי נתניהו, שמיהר להתנפל על המציאה ובאמצעותה לדחות את הקץ. השיחות חילצו את נתניהו מהפינה שהיה בה, הורידו את גובה הלהבות, אפשרו לנתניהו ולממשלתו להרוויח זמן, והצילו את הממשלה מהתפרקות קואליציונית או לאומית.

 
אבל הנזק האסטרטגי של השיחות לא היה רק בעצם קיומן, אלא במהות ובתוכנן. אם חשבו בטעות אנשי האופוזיציה שנתניהו ונציגי הקואליציה ינהלו משא ומתן בתום לב, הרי ששוב הם נועדו להתאכזב. כצפוי, כל מצמוץ של נציגי האופוזיציה בחדרי חדרים ומוכנות להגיע לפשרה כלשהי על הדמוקרטיה, בתמורה לגניזת שאר מרכיבי ההפיכה, מודלפים כעת החוצה ומשמשים את הקואליציה כתעודת הכשר לחקיקה חד צדדית.

נתן את האות, מזכיר הממשלה, יוסי פוקס, כשקיפץ מעמדת שידור אחת לשנייה, ובעודו עובד ציבור, תיאר בהתלהבות כיצד כבר הסכימו אנשי האופוזיציה לצמצום עילת הסבירות, שתאפשר גם את חזרתו של דרעי לממשלה. אמנם העקרון המנחה בשיחות היה ששום דבר אינו מוסכם, עד שהכול מוסכם, אבל כעת משתמשים אנשי נתניהו בכל הסכמה תיאורטית בחדרי חדרים, כדי להצדיק מהלכים של חקיקה חד צדדית.

צמצום עילת הסבירות איננה סעיף מינורי, אלא התערבות אקטיבית של הרשות המחוקקת בקודש הקודשים של הביקורת השיפוטית, וחדירה לתוכנם ונימוקיהם של השופטים בתוך פסקי הדין. צמצום עילת הסבירות מגבילה את החופש של שופט לחשוב, להפעיל היגיון ולהחליט בנושאים להם אין התייחסות מפורשת בחוק. עילת הסבירות היא הדרך להיאבק בשחיתות, לתקן עוולות, למנוע אפליה, ולשמור על הגינות מינימלית של הממשלה לכלל אזרחי המדינה, בדגש על מיעוטים ואוכלוסיות שהשלטון אינו רוצה ביקרם.

מרבית האקטיביזם השיפוטי אינו עוסק כלל בביטול חוקים, רק 22 חוקים שחוקקה הכנסת בוטלו על ידי בג״צ. הביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון מתרכזת בהחלטות הממשלה, כשהן נגועות באי שוויון, חוסר צדק, ניגוד עניינים, והעדפת אינטרסים זרים על פני האינטרס הציבורי. לרוב, למצבים אלו אין מענה בחוק, ולכן עילת הסבירות היא שמאפשרת ביקורת שיפוטית אפקטיבית על החלטות הרשות המבצעת. לא מדובר רק באישור מינויים שערורייתיים, אלא ברצון למנוע מבית המשפט העליון מלבקר החלטות ומדיניות של הממשלה ושל משרדיה.

מצדדי החקיקה מנסים להרגיע ולטעון כי במקום עילת הסבירות, יוכלו השופטים להיתלות בנימוקים נוספים כגון מידתיות, שוויון וכו׳. הם לא מתייחסים לעובדה כי צמצום עילת הסבירות היא תקדים. צעד ראשון ודרמטי בדרך לצמצום עצמאות עבודת השופטים וצמצום דרמטי של גבולות הגזרה. מי שיאפשר צמצום עילת הסבירות, ימצא את עצמו מאפשר גם את ביטול המידתיות ויצירת בית משפט עליון חסר שיניים, בו מכהנים פקידים ולא שופטים עצמאיים, נטולי סמכות ושיקול דעת, כשהרשות השופטת מכתיבה להם כיצד לפסוק.

עוד ב-

הממשלה לא הייתה צריכה לתת לחאדר עדנאן למות מרעב | יריב אופנהיימר

לכתבה המלאה

זוהי אזעקת אמת, הדמוקרטיה הישראלית שוב בסכנה. על האופוזיציה להתעשת, להתנער מכל סיכום עבר ולחזור למחאה. להחזיר את נתניהו לנקודה ממנה הוא נמלט, הנקודה שבה הוא ייאלץ להחליט בין התפרקות המדינה לבין התפרקות הקואליציה, בין מורשתו כמנהיג  ששירת את מדינת ישראל והביא אותה גם להישגים, לבין סוכן כאוס שנכנע לקיצוניים וחירב את הדמוקרטיה, הכלכלה, הביטחון והחוסן החברתי כשנכנע לשותפיו הקואליציוניים. מספיק לחלץ את נתניהו משותפיו, מתנות חינם שיקבל ממלצי׳ן ופאקר, לא מלפיד או גנץ.