נבחרת אייס

חברות הדירוג רואות את ההתנהלות של הממשלה: ומגיבות בהתאם | פרופ' ירון זליכה

הפעולות הכלכליות של ממשלת ישראל לא נעלמת מעיני פיץ' שבחרה להוריד את דירוג האשראי של המדינה ולקבוע לה תחזית אופק שלילית. המהלך משקף שני מאפיינים במשק המקומי, אחד מהם הוא דווקא חיובי. אז למה המהלך לא פגע בבורסה או בשקל?

פרופ' ירון זליכה | 21/8/2024 9:58 1

פרופ' ירון זליכה (צילום shutterstock, פלאש 90/ עמית שאבי/POOL)

בשבוע שעבר הורידה גם חברת דירוג האשראי פיץ' את דירוג האשראי של ישראל ובכך הושלם סבב שלם של שלוש הורדות דירוג מצד כל שלוש חברות דירוג האשראי המדרגות את אגרות החוב של המדינה. נוסף על הורדת הדירוג, קבעה פיץ' תחזית שלילית לדירוג העתידי (שמשמעה ירידת דירוג צפויה נוספת) וזאת על אף שדירוג האשראי שנתנה לנו פיץ', דירוג A, נמוך יותר מהדירוג שנתנה לנו חברת דירוג האשראי סטנדרט אנד פורס, +A, וזהה לדירוג שנתנה לנו חברת דירוג האשראי מודי'ס.

הורדת דירוג האשראי לא פגעה בבורסה הישראלית או בשקל הישראלי מהסיבה הפשוטה שירידת הדירוג כבר הופנמה מזמן בשערי ניירות הערך והמטבע. חמור מכך, למעשה אגרות החוב של ישראל נסחרות כבר זמן רב בשוקי ההון בשערים המשקפים עוד לא פחות משתי ירידות דירוג נוספות, היינו לרמה של BBB (בין לבין עומד דירוג -A). לפחות אחת משתי הורדות הדירוג היא כמעט וודאית בהיעדר שינוי במדיניות הכלכלית.

הורדת הדירוג משקפת שני מאפיינים שונים במשק הישראלי. האחד חיובי והשני שלילי. נתחיל בחיובי. המשק הישראלי יציב. למרות שהצמיחה בו קרסה לרמה כמעט אפסית ולמעשה צמיחה שלילית לנפש ולמרות שהגירעון זינק לרמה של כשמונה אחוזים והחוב הממשלתי מתקרב לכשבעים אחוזי תוצר, המשק הישראלי יציב והשווקים הפיננסיים שלנו רחוקים מאוד מקריסה חלילה. אנו מסוגלים להמשיך לנהל את המלחמה עוד שנים רבות. אויבינו ובראשם איראן קרובים הרבה יותר לקריסה. הלוואי שנסייע לאיראן להתקדם לקראת קריסה בדרכים עליהן הצבעתי בשניים מהטורים האחרונים.

המאפיין השלילי הוא האדישות שבה מנהל משרד האוצר את ההשלכות הכלכליות של המלחמה. שלוש חברות דירוג האשראי תלו את הורדות הדירוג בחוסר רצונה של הממשלה להיערך מחדש נוכח השלכות המלחמה. היעדר החזון הכלכלי המעודכן, כמו גם תחושה עזה של היעדר יד על ההגה הטרידו את חברות הדירוג הרבה יותר מהגירעון שבחלקו הוא זמני בלבד (בשל הוצאות המלחמה הישירות).

לא צריך להיות כלכלן דגול כדי להבין שאם המדיניות הכלכלית שנקטה הממשלה לפני המלחמה (מדיניות כושלת בפני עצמה) זהה כמעט לחלוטין למדיניות שהיא נוקטת במהלך המלחמה אזי יש לנו בעיה חמורה. לא פחות חשוב, חוסר הנכונות לקבוע עקרונות מדיניות חדשים מצביע על כך שאנו נתגלגל עם אותה המדיניות הכושלת עמוק לתוך השנה הבאה. מאחר ולצעדים כלכלים לוקח לפחות תשעה חודשים כדי להשפיע המשמעות היא ששנת 2025 הולכת להיות שנה כלכלית אבודה כמו השנים 2023 ו-2024.

בצד הפיסקלי, אפילו אין תקציב. הממשלה ממשיכה בהסכמי השכר הישנים שהיא חתמה לפני המלחמה המגלמים עליות שכר נוספות (יש מישהו בסקטור הפרטי המעלה שכר בתקופה זו?). הממשלה ממשיכה בהסכמים הקואליציוניים המגלמים הן הוצאות לא חיוניות (שלא לומר מיותרות) והן ממחישים ההסכמים ליתר השחקנים במשק כי אין כוונה לנקוט בגזירות כלפיהם (למשל בתחום הפנסיה התקציבית). זאת מאחר ש"נאה דורש, נאה מקיים". אם הממשלה לא מקיימת אזי אין לה מנדט מוסרי לדרוש מאיש.

הממשלה גם ממשיכה עם מערך הפטורים המורחב ממכרז שהנהיג שר האוצר הקודם ליברמן שמגלמים הן בזבוזים והן פתח לשחיתות. הממשלה ממשיכה להתעקש לנהל את הפרויקטים הגדולים של תשתיות באמצעות החברות הממשלתיות הלא יעילות במקום להוציאם למכרזים בין לאומיים גדולים ושקופים בשיטת ה-BOT וה-PFI. ההתנהלות הזו מקרינה ישירות על ציפיות הצרכנים להעלאות מיסים ואם לא די בכך פקידי האוצר אכן מדליפים על שלל מיסים שבכוונתם להעלות לרבות מיסים משונים כמו מע"מ על טיפים למלצרים. הציפיות העולות למיסים פוגעות בצריכה הפרטית שהיא מנוע הצמיחה המרכזי של המשק. הפגיעה בצמיחה מקרינה לשלילה על הגירעון הממשלתי והנה אנו בלופ.

בצד המוניטרי, חוסר הנכונות להציג בפני חברות דירוג האשראי תוכנית כלכלית אמינה הביאה כאמור לירידת דירוג האשראי ותביא קרוב לוודאי לירידות נוספות בהמשך. במצב זה, בלתי אפשרי יהיה להוריד את הריבית במשק. בעוד שבעולם נערכים לירידת הריבית (באירופה היא כבר ירדה ובארה"ב הירידה צפויה להתחיל בהמשך שנה זו), אנו רק יכולים לחלום על ירידת ריבית. יוצא אפוא שהריבית תישאר גבוהה ולהעמיס הן על כתפי משקי הבית (שרמת החוב הפרטי שלהם הגיעה לשיא) והן על כתפי הממשלה (שגם החוב שלה מאמיר). אלו הן הוצאות ריבית נוספות של מיליארדים רבים המכבידות עוד על כתפי הצרכנים.

בצד המחירים, האינפלציה ממשיכה להרים ראש ומחירי הדיור מוסיפים להשתולל בעיקר בשל ההשפעה של הצמיחה החלשה על הביקושים לדיור, כמו גם האינפלציה השוחקת את הריבית הריאלית ותורמת אף היא לביקושים לדיור. כמובן שהממשלה לא תורמת ידה בצלחת ומעלה מחירים במישרין (למשל ארנונה) וכן מתכננת העלאות מיסים שיתרמו אף הם למחירים. עליית המחירים פוגעת אף היא בצריכה הפרטית ומתווספת לפגיעה שנוצרה עקב הציפיות לעליות מיסים.

ואילו בצד התחרותיות, יוק. הממשלה ממשיכה לבלבל לנו את המוח. למשל בעניין רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". רפורמה שתפחית ללא ספק מעלויות היבוא רק שכחו לספר לנו שעל צינורות היבוא יושבים קומץ של יבואנים בלעדיים שייהנו מהפחתת העלויות שתייצר הרפורמה אך לבטח ישכחו לגלגל אותם אלינו. בדיוק כפי שהתחזקות השקל מעולם לא הוזילה את מחירי היבוא אלא התגלגלה לכיסי היבואנים. דומה אפוא כי הממשלה התברברה לחלוטין בתחום הכלכלי. התברברות שלא נעלמה מעיני חברות הדירוג. חבל!