לסרט "נגעת נרצחת" (עוד תרגום עברי מפוקפק) היו את כל המרכיבים להפוך לקלאסיקת אימה מידית : באז מטורף שנשען על שבחי המבקרים , הצלחה בפסטיבלים נחשבים והכי חשוב – מאחוריו עומדים אולפני A24  שקנו את עולמם בשנים האחרונות ואחראים לכמה משוברי הקופות המוערכים של השנים האחרונות ובראשם להיט האוסקרים "הכול בכל מקום בבת אחת".  אם כך איפה הבעיה? 

"נגעת נרצחת" הוא לא סרט רע , אבל התוצאה הסופית שלו , בטח ביחס לציפיות הגבוהות ממנו  מאכזבות בסופו של דבר. הבאז שהוא יצר והציון הגבוה שלו  ב- rotten tomatoes הבטיחו קלאסיקה עכשווית אלא בפועל קיבלנו סרט אימה  עם משבר זהות.  הוא מתפזר בכמה וכמה נושאים ואלמנטים מעניינים אך לא מותח אותם עד הסוף ואין לו נרטיביות שמציעה פרשנות או הסבר מעניין על כמה מהתופעות המעניינות של דור ה-Z .

במרכז הסרט יש את דמותה של מייה (סופי ווילד המעולה), הכאובה שאיבדה את אמה לאחר שזו התאבדה. בהמשך , היא תבין שהאירוע הזה לא כפי שחשבה ותיחשף לפרט שיזעזע את עולמה. היא חוברת לריילי (ג'ו בירד) , אחיה של חברתה הטובה ובדרכם ברכב הם נתקלים בקנגורו מדמם על הכביש ומתלבטים איך ואם בכלל לסייע לו. הסצנה הזו מהווה ממש אירוע מכונן מאחר והיא רמז לבאות ולא בכדי. בהמשך , אחות של ריילי , ג'ייד (אלכסנדרה ג'נס), מתאספת עם כל החבורה סביב אותה יד שעומדת במרכז הסרט (ושכבר הספיקה לקבל מעמד פולחני)  ושהייתה שייכת בעבר למדיום עוצמתי. האתגר של היד הוא שמי שלוחץ אותה פותח עליו מיד את שערי הגיהנום: אם הוא אומר "דברי אלי" , הוא יצא בזול ורק יפגוש רוחות זוועתיות פנים מול פנים.

לעומת זאת , אם הוא ירחיק לכת ויאמר שהוא מאפשר לה להיכנס אליו אז רוחו של המת תיכנס לגופו. הפאנץ' הוא שאסור לשחק את המשחק  הזה יותר מ-90 שניות. מכאן אתם כבר מבינים לבד לאן זה הולך ומהרגע הזה החבורה מוצאת את עצמה בסיוט של ממש שבמהלכו הם ימצאו את עצמם בזוועות בלתי פוסקות ואתם תקבלו סצינות מדממות באופנים שונים ומבהילים. כמעט אף אחד שם לא יוצא בזול. 

בטווח שנוצר לאורך כל העלילה האחים האוסטרלים דני ומייקל פיליפו שאחראים על הסרט הכניסו כמה וכמה נושאים ואלמנטים שונים – מאובדנות ויחסי הורות וכלה במשברי זהות, נושא הוויראליות שהפך להגדרה של הדור הנוכחי ואפילו רמיזות דקות של גזענות. כל אחד מהנושאים האלה מהווה פוטנציאל אדיר לעניין ולזהות אך באף אחד מהם אין התעמקות או נרטיב עמוק שמביא איזה עניין או אמירה לסרט.

למשל סו, אמם השמרנית של ריילי וג'ייד מזכירה מאוד בגישתה ובאופייה את אמא של 'קארי' מהסרט המפורסם של סטיבן קינג. לתפקיד שלה היה יכול להיות פוטנציאל אדיר אך במקום לצקת לתוכו עומק היא נתפסת כנודניקית הטרחנית של הסרט ודמותה מיותרת לחלוטין. נוסף לכך, וכיאה לסרט שעוסק בנערים מתבגרים שנרדפים אחר קללה (שם קוד), היה נכון אם היו מחליטים ללכת על כיון של אימה שמודעת לעצמה כמו סרטי 'הצעקה' האחרונים , "קחי אותי לגיהנום"  או כל כיון ייחודי אחר שמצליח באמת להפחיד. במקום זה נראה שהכיוון שאליו רצו ללכת הוא עמוק וחברתי מדי אך לא העזו ללכת אתו עד הסוף. משכך הוא מחוויר ביחס לתוצאה הסופית וכיאה לסרט שעוסק בנושאים מורכבים יותר.

"מידסומר" למשל הוא סרט שהזוועות בו קשות אך הוא מצליח לקבל תו של איכות בשל היכולת שלו לעסוק בצדדים פילוסופיים ודתיים שבהם הוא נוגע. כנ"ל גם לגבי "בו מפחד" או אפילו "תברח" שהציע פרשנות מקורית על נושא הגזענות. 

הסרט מפליא בסצנות האימה שלו כמו בסצנת בפתיחה המעולה ובעוד כמה סצנות מדממות לא רעות שמצליחות לזעזע ולהבהיל. צפו גם לסצנה ארוטית של נער עם כלב שתקבל כנראה מעמד משלה. 

"נגעת נרצחת" הוא סרט לא רע, אך גם לא כזה שישאיר חותם או יוליד סרטי המשך (או שכן , ואז תוכלו לצחוק עליי). כמו הרבה סרטים אחרים שהיו לפניו הוא ייזכר בעיקר הודות לבידל אפ שהיה סביב ולאור העובדה שהגיע תחת אחד מבתי ההפקות הנחשקים ביותר. 

עוד ב-

"אופנהיימר": המרוץ לאוסקר נפתח רשמית

לכתבה המלאה