לפני שלוש שנים, איש העסקים המצליח, יעקב הלפרין, יצא בהודעה דרמטית כי הוא פורש מניהול החברה איתה היה מזוהה במשך עשרות שנים: אופטיקה הלפרין. מפתיחת הסניף הראשון של רשת האופטיקה הפופולארית אי שם בשנת 1988, היה הלפרין האיש החזק הרשת, שהוביל אותה לאחד המותגים הידועים בישראל, עם עשרות סניפים ברחבי הארץ.

הרשת חוללה מהפכה באופטיקה בישראל, במיוחד לאור העובדה שבעבר משקפיים היו יקרים, והלפרין במו ידיו גרם להוזלה רוחבית של כל הענף והיום ישראל היא אחד המקומות הזולים בעולם לענף המשקפיים, והקרדיט הוא כמעט למהפכה שיצר הלפרין בענף.

אבל הלפרין, בן ה-60, סחב איתו סוד במשך שנים ארוכות, הגשמת חלום הילדות שלו ששינה כיוון באופן מפתיע, ורק עתה, כשאש העשייה עוד בוערת בו כפי שהייתה תמיד, הוא חזר לממש את מה שרצה אולי יותר מכל. השנה זה קרה. הלפרין פותח רשת מסעדות פיצה בשם "פיאדרה", עם הרבה הבטחות כדי לשנות לחלוטין את כל מה שחשבנו על פיצה, כאשר המוטו שלו נשאר כשהיה במשך כל חייו: "להפוך יהודי לשמח ומאושר", ואת משנתו על עולם העסקים: "כסף זה לא הכול בחיים. עסקים - צריכים לקחת אותם  בפרופורציות ולא כ-'עגל הזהב'. יש הרבה אנשי עסקים בישראל שמזמן היו יכולים לעשות יותר טוב לעצמם, לבריאות שלהם ולנפש שלהם, למשפחה שלהם, לאישה שלהם, לילדים שלהם ולעם ישראל בכלל ולא לרוץ אחרי הכסף מהבוקר עד הלילה. צריך להתפרנס, זה נכון, אבל לא להיות משועבד. האישיו בחיים: זה להתפרנס ולפרנס אחרים, להרוויח כסף ולתרום צדקה, אבל לא להפוך את זה למשאת חיים ורק כל כסף כל היום מהבוקר עד הלילה כסף".

בריאיון מיוחד, פורש איש העסקים את משנתו, חושף את חלום הילדות שחזר לקדמת הבמה לאחר 33 שנה, מדוע החליט להיכנס לעסקי המזון והפיצה, ובמה זה שונה כל כך מעסקי האופטיקה בישראל.

רשת פיאדרה. צילום: דוד מויאל

נתחיל מהסוף. מדוע יעקב הלפרין מחליט לפתוח רשת פיצריות משום מקום?

"הפיצה זה חלום ילדות ישן, וזה סגירת מעגל מסויים. כשסיימתי את הצבא, אמרתי לאבא שלי שהחלום שלי זה לפתוח פיצה. ואבא שלי ז"ל, כשהוא עשה משהו - הוא עשה אותו מושלם, והוא אמר: אם כבר פיצה אז בוא נקנה את הדברים הכי נכונים והכי מקצועיים שיש. ונסענו לעיר באיטליה בשם ויצ'נצה, שם יש תנורים - ומדובר 38 שנה אחורה, אין פקס, אין טלפון נייד, אין אינטרנט, אין אימייל, אין כלום, זה הכול טלפון אסימונים ומברק ואין לשלוח תמונות, יש לשלוח דואר וגלויה, אלה הפרופורציות בסיפור. ונסענו לעיר הזו באיטליה כדי לקנות תנור".

"ורצה הגורל ורצה הקב"ה שבאותה עיר הייתה תערוכה לתכשיטים ונכנסו לתערוכה, ואמא שלי היה לה טעם נורא טוב וקנתה כל מיני תכשיטים - בזמנו יצא לאוויר העולם פעם ראשונה תכשיטי כסף מצופים זהב, עד אז זה לא היה - היא קנתה והבאנו לארץ, וכל החברות שלה מייד קנו 'כמו גרעינים', אז אמרתי לאבא שלי: עזוב את הפיצה, בוא נפתח חנות תכשיטים, ובאמת פתחנו חנות בבני בברק ברבי עקיבא 92, וככה עמדתי עם אשתי אחרי הצבא, בחור צעיר, מוכר תכשיטים. אבל אחרי שנה 'התייבשתי' ואמרתי לאבא שלי: שמע, למכור תכשיטים לנשים זה לא זה, לא עשה לי את התשוקה, וזה סיפור בפני עצמו ולא ניכנס לזה עכשיו, ודרך התכשיטים הגעתי לאופטיקה וככה סגרנו את החנות אחרי שנה וחצי ופתחנו אופטיקה ועד היום החנות ברבי עקיבא 92 זו חנות האופטיקה הראשונה של אופטיקה הלפרין עד היום קיימת. כך שלמעשה הרצון שלי לפתוח פיצה היה עוד קודם, כל הזמן".

ולמה פיצה?

"אדם שעשה את כל חייו בריטייל ומהבוקר עד הלילה התעסק עם מלאי וקולקציות, סוג של 'הימור' מה יהיה עוד חצי שנה, כי כשאתה מזמין קולקציות משקפיים אתה מקבל חצי שנה אחרי, אז למעשה זה 'הימור' על סחורה, ולהתעסק עם הצרכן הישראלי שלפעמים הוא יותר דורש מצרכן אחר, כיוון שתזכור שמשקפיים זה מוצר שנמצא על גוף האדם הכי הרבה יותר מכל מוצר אחר, כל בגד אתה מחליף, משקפיים אתה הולך איתם 10-12 שעות ביממה, לפעמים אתה אפילו נרדם איתם, זה מוצר קטן שיש לו לא מעט בעיות.

אופטיקה הלפרין מוכרת 700 אלף עד מיליון משקפיים בשנה, אז באופן אוטומאטי שאתה מוכר מוצר שהוא מוצר שפותר בעיה לבן אדם - כי מי שלא רואה טוב בא לקנות משקפיים, זה לא תכשיט - אז כל פעם יש לקוחות שלפעמים טוב להם או לא טוב להם, רצה ככה לא יצא לו כמו שהוא חושב, לא מחמיאים לו כן מחמיאים לו,  זה לא דבר שאתה שולט אליהם. פתאום אני עובר עכשיו לתחום שעושה רק כייף לאנשים, רק הנאה".

פיצה פיאדרה. צילום: דוד מויאל

"מי שנכנס למסעדת פיאדרה הוא לא בהכרח נכנס רעב והוא בא לאכול ארוחת ערב, הוא בא ליהנות הוא בא לבלות, עם עצמו עם אשתו עם חברים על יין על קוקטייל על פיצה טובה, פתאום ממצב של קולקציות ומלאים וכן טוב לא טוב, אתה מתעסק רק בלעשות חיוך לאנשים לגרום להם לאושר, להנאה. אז אני היום ממרום גילי, אפשר לומר, אחרי 36 שנות ניהול של אופטיקה הלפרין ועוד שנתיים של תכשיטים, שזה כל הזמן מלאים וקולקציות, פה אין מלאי, אין קולקציה, אין לקוחות שכן נחמד להם לא נחמד להם, אם לא נחמד לך חס וחלילה הפיצה - אני מפנק אותך בעוד כוס יין או מנה אחרונה, אתה יוצא מאושר ושמח".

"אנחנו נמצאים בעולם הזה, גם אתה וגם אני בשליחות, הקב"ה שלח כל בן אדם לשליחות, אנחנו כיהודים צריכים לעשות כל דבר טוב אחד לשני, אז לרוץ כל הזמן אחרי הכסף זה לא חכמה. אני היום לא רץ אחרי הכסף, אני פותח את הרשת לא כדי לעשות כסף, אלא כדי לעשות הנאה, גם לאנשים, גם לעצמי וגם להרוויח, אבל האישיו הוא לא 'עגל הזהב'. יש כאלה שמה שמניע אותם זה עוד חנות ועוד חנות ועוד מותג, ולייבא ולכבוש, אני אומר לך: עזוב, בן אדם יש לו ארוחת בוקר, צריך להתפרנס, אבל צריך לשים בראש לעשות טוב אחד לשני. אם נעשה טוב - אז כתוב: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" - הפנים שלך מחייכות לשני אז הוא מחייך אליך בחזרה".

"אמרתי לו: בוא ניקח את זה לכל הארץ ובהמשך גם לחו"ל. התלהב"

אל הרשת החדשה הגיע הלפרין דרך הפיצה שפתח בחור הישיבה אבי סינקלר שאין ירושלמי שלא מכיר את הפיצה שלו: לה-פיאדרה (לרשת של הלפרין יקראו פיאדרה בלי ה-לה'). מאהבתו לפיצה נסע סינקלר לנאפולי ("הוא נולד עם כישרון לאוכל") למשך חצי שנה וחי ממש עם משפחה איטלקית שם ועבד באחת הפיצריות הגדולות בנאפולי ושם למד את הסודות האותנטיים ממשפחה של דור רביעי, וכשחזר לארץ הוא פתח פיצרייה קטנה ברחוב אגרון בירושלים. השמועה על הפיצה ("המטורפת" בלשונו של הלפרין) עשתה לה כנפיים, ולפני שנתיים הוא קיבל טלפון מהערוץ הראשון של איטליה שיש תחרות בחסות ממשלת איטליה על 50 הפיצות הטובות בעולם - וזו תחרות סמויה שנשלחים אליה נציגים, ושלחו לו ככרטיסי טיסה לטוקיו ולפני שנתיים הוא זכה במקום ה-38 מתוך ה-50 הפיצות הטובות בעולם. ושנה שעברה הוא זכה במקום ה-39: "זאת אומרת, פיצה כשרה למהדרין מתמודדת עם כל הפיצות בעולם, וזכה מקום 38 ו-39 שנה אחרי שניה, זה וואו". מספר הלפרין.

על סינקלר עצמו הוא מספר: "הבחור, בחור צנוע, הכישרון שלו זה אוכל איטלקי, פניתי אליו ואמרתי לו: תקשיב, מה אתה עושה עם זה? טוב לי, פתחתי שני סניפים אחד בארמון הנצי"ב ואחד באגרון. אמרתי לו: בוא ניקח את זה לכל הארץ ובהמשך גם לחו"ל. התלהב".

אבי סינקלר. צילום: דוד מויאל

בכך הלפרין צירף אליו עוד שותף את איש העסקים המצליח רוני פלד שראה את הפוטנציאל ברגע: "כאדם  שמחזיק עסקים רבים בישראל ומרכזי מסחר, הוא ראה יחד איתי את הפוטנציאל העסקי למנף ולפתח ואף לפרוץ עם הרשת לחו"ל". כך למעשה נוצר המשולש שיובל את הרשת: "וביחד: אבי סינקלר על הצד המקצועי, אני על הצד השיווקי ופיתוח עסקי, ורוני פלד על הצד הנדל"ני, בעז"ה אנחנו מתכוונים לפתוח לא מעט סניפים, כרגע יש כבר שלושה". הסניף השלישי אליו מתייחס הלפרין, מעבר לאגרון וארמון הנצי"ב בירושלים, הוא הסניף בפתח תקווה שנפתח לפני תקופה קצרה במתחם שופ טיים.

מה הייחודיות בעצם אז של רשת הפיצריות חוץ מהטעם הייחודי?

"חשוב לי לציין שאנחנו לא פיצרייה. אנחנו מסעדת פיצה נאפוליטאנית. אנחנו לא מסעדה לכל דבר ועניין. יש לנו רק  13 סוגי פיצות, 4 סוגי סלטים ומנות אחרונות איטלקיות. יין וקוקייטלים. זאת אומרת: אין פסטה, אין מרק, אין תבשילים, אין דגים. רק מה שאמרתי. הכול אותנטי רק דברים איטלקיים. עכשיו, מה מיוחד? זה יישמע לך הזוי אבל זה ממש ככה: אנחנו מייבאים הכול מנאפולי. הכול. קמח, סוכר, שמן, עגבניות מיובשות, כל הפרודוקטים לפוצה מגיעים מנאפולי, שלחנו משגיח כשרות מיוחד עבור זה, למעט מים - הכול מנאפולי, איטליה. אפילו העצים לטאבון. לא שאנחנו לא רוצים לקנות בארץ, אנחנו פשוט דבקים באותנטיות. לא רוצים לסטות ממילימטר מהטעם המקורי ובעז"ה מתכננים בנתניה, בבית נקופה, שם יהיה סניף של 1,000 מטר של מסעדת פיצה - זה יהיה עם פסנתר, ומקום לאירועים, אבל לא מסעדה, רק פיצה מנות אחרונות וסלטים.

הפיצה שלנו לא זולה, 70-80 שקל לסועד, שזה פיצה גדולה, אין משפחתית ענקית, פיצה אישית לבן אדם. בסגנון נאפוליטאני. כל פיצה נעשית אישית אליך, מרגע שאתה מזמין עד 8 דקות זה בחוץ, התנור שלנו זה 2.5 טון - אין כזה תנור בארץ היינו צריכים להביא מנוף מיוחד שייכנס פנימה, ויציקה מיוחדת שיחזיק אותו. הלכנו על הבסט של הבסט של המקצועיות. לכן לקרוא לזה 'פיצרייה' או 'מגש פיצה' אני מנמיך את זה".

יש תחרות קשה בארץ על פיצות.

"לא מעניינת אותי התחרות, אני רחוק. נכון שנמשיך בהמשך נמכור גם דרך משלוחים אבל אנחנו בעיקר מוכרים במקום. אנחנו לא מתבססים על טייק-אוואי, אנחנו חוויה אנחנו פיצת בוטיק. אתה בא עם אשתך, עם החברה שלך, עם המשפחה, אתה לא בא ל-20 דקות פיצה, אתה בא לשעה-שעה וחצי - זה אירוע. יש את הפיצה, אחר כך יש יין, קוקטיילים, אתה בא לבלות, אנחנו לא רוצים שתבוא תאכל ותלך, אני רוצה שבן אדם ייצא מחוייך, לא באתי למכור 300-400 פיצות ביום, אני רוצה שבן אדם יגיד לי: תקשיב, הייתה לי חוויה, נהניתי אני בא שוב פעם חודש הבא - זה האישיו שלי. אם אתה בא למשולש פיצה - אל תבוא אליי, אני לא בשבילך. אצלי זה לשבת רגוע, להזמין כוס יין,  להזמין קוטייל, להזמין עוד פיצה, יש פיצת קינוחים יש דברים שאין לאחרים".

צילום: דוד מויאל. 

בכל הריאיון, בעצם לא סיפרת למה נמשכת לפיצה מלכתחילה בילדות, מדוע זה היה חלום הילדות שלך?

אני אוהב פיצה והיא דיברה אליי כבר מגיל צעיר. כילד בתל אביב, שם גדלתי, גרתי ליד פיצה פינו המיתולוגית. פיצה זה מאכל איטלקי אוטנטי ואפשר בקלות רבה להכין בכשרות גבוהה, ללא צורך בשימוש במוצרים לא כשרים. זהו מאכל משביע, טעים, שמאפשר לך קפיצה קטנה לנאפולי".

"תמיד רציתי לעשות טוב לשני, המהות שלי: גם משקפיים זה לא עסק של בגדים או תכשיטים שזה רק מוצר, אני עושה לך טוב, אני מתקן לך את הראייה. אתה יוצא ממני רואה - זה עושה לי אושר. 700 אלף עד מיליון איש בשנה שעשיתי להם טוב, חוץ מזה שהרווחתי כסף וב"ה בניתי עסק עם 140 סניפים, יש אנשים שצריכים להודות לי שעשיתי להם חיים יפים, ואופטיקה הלפרין הובילה את ענף האופטיקה לאורך שנים, כי פעם משקפיים היו יקרים בישראל, אבל עצם זה שעשיתי ליהודי טוב ושמח ומאושר: טוב לי עם זה, כייף לי, יותר מעשיית הכסף עצמה".