לפני 57 שנה אוחדה לה ירושלים. כמי שגדל בירושלים עודני זוכר את מלחמת ששת הימים ואת מטוסי הפוגה תוקפים את מוצבי הר גילה (בית ג"אלה) המאיימים על השכונות הדרומיות של העיר. עודני זוכר את הסיורים והביקורים הראשונים שערכנו בהר הבית, בכותל, בנקבת השילוח ובשווקים.

תקופת הנערות טרום השרות הצבאי הייתה היפה מכולן והרגשנו כמו בבית. בילינו הרבה שעות בסמטאות בין החומות ללא מורא וללא חשש. חברים וחברות יצאו בלילות לשתות סחלב חם וצעדו ברחובות הצרים אל מאפיית הבייגלה והפיצות וקינחו בטיול רומנטי על החומות. בכל פינה התנופפו דגלי ישראל בגאווה.

היום כאשר מתקיים מצעד הדגלים רבים מרימים גבה וטוענים שזו פרובוקציה. ירושלים היא בירת ישראל לנצח והיא מחוז חפצנו ומקור גאוותנו ועל כן מצעד הדגלים לגיטימי ומשמח ומשרה תוקף לריבונותנו. כאשר צועד המצעד באלפי הדגלים החוסים בצלו - גורמים שפלים ורעילים מתי מעט שמוצאים הזדמנות לפרוק יצרים אפלים ופחדניים תוקפים ערבים מוסלמים ונוצרים החולפים בדרכם. חבורה זו צריכה להיות מטופלת ביד חזקה ובזרוע נטויה ע"י משטרת ירושלים.

באמצעות מצלמות, בלשים, כוחות סמויים אפשר וחובה להנציח את העבירות הללו ולהביאם לדין או אז תושלם גאוותנו ונחגוג את מצעד הדגלים.

עוד ב-

יעקב פרי: "סינוואר תרגם את ספרי, לצערי זה לא השפיע על החלטותיו"

לכתבה המלאה

הכותב: שחר איילון, קצין משטרה בדימוס בדרגת ניצב שכיהן גם כנציב כבאות והצלה וכמנכ"ל רכבת ישראל