בארץ

התעשייה הקיבוצית בעוטף ישראל: אסון ושיקום

אין למדינת ישראל את הפריווילגיה להתעלם מהכורח לבנות כלכלה יציבה, חיונית וצומחת המבוססת על ייצור חקלאי ותעשייתי לאורכה ולרוחבה של הארץ. ממשלת ישראל חייבת ליישם את תכנית מנהלת תקומה לשיקום הנגב המערבי, בפרט בתחומי הכלכלה והתעשייה, ולסייע למהלכי צמיחה והתחדשות

דגן לוין | 15/5/2024 6:50 1

קיבוץ כפר עזה (צילום פלאש 90/ אורן בן חקון)

ימי הזיכרון והעצמאות עמדו השנה בצל אסון השבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו.

"בנגב יבחן העם בישראל" קבע ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, ולא שיער עד כמה אמירתו תהיה רלוונטית כעבור כמעט 70 שנה, ובעיקר, באיזה נסיבות טרגיות. העם בישראל ומדינת ישראל יבחנו בשיקום הנגב המערבי על ישוביו, כמו גם בשיקום גבול הלבנון ותושביו, והתעשיה הקיבוצית הינה מרכיב הכרחי בשיקום זה.

כבר למחרת האימה, ההלם והכאב, קמו הנהגות המפעלים ועשו מעשה: בתנאים לא תנאים הקימו והפעילו מחדש את התעשיות, ובכך הוכיחו ללקוחותיהם את מחויבותם ויכולתם לספק את צרכיהם בכל תנאי; ובה בעת, יצרו מנוף רב עוצמה לשיקום עובדיהם וקהילותיהם באמצעות מיקוד בעשיה וביצירה.

ומהנגב לגליל: "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון - שם יעבור גבולנו", אמר מנהיג ציוני סוציאליסטי אחר, יוסף טרומפלדור, הוא צדק. בשבת השחורה קיבוצי ויישובי הנגב המערבי שימשו כחומת מגן אנושית בפני המחבלים שחדרו לארץ בדרכם לקטול נפש בערי מרכז הארץ.

היום המחרשה כבר אינה עומדת לבדה בסימון הגבולות. אליה הצטרפו הישובים ועמם התעשיה - החרש, הפועל, המהנדס והטכנאי, עובדי הייצור והאריזה, כולם קובעים את גבולה של מדינת ישראל, גם לעת פינוי חלקי של ישובים בנגב המערבי ובגבול הלבנון.

גני הילדים ביישובי עוטף ישראל ריקים כבר למעלה מ-7 חודשים וזה מראה שובר לב, אך המחזה של מפעלים שעובדים כרגיל - מפיח תקווה.

כך, למרות האבל הכבד, דפוס בארי פתוח, המפעל בקיבוץ סאסא עובד ובחברת פולירון בזיקים ממשיכים ליצור. כ-70 ממפעלי התעשיה הקיבוצית, כרבע מכלל מפעליה, המעסיקים אלפי עובדים המגיעים מהקיבוץ, מהעיר ומהכפר ממשיכים לייצר, רובם באתר המקורי.

מלבד ביטחון תעסוקתי שואבים העובדים ממקום עבודתם גם מימוש עצמי, הכרה, זהות ונראטיבים משותפים. הדבר נכון בעתות שלום אך ביתר שאת בזמן מלחמה, שכולנו מייחלים שתסתיים במהרה ושכל חיילינו יחזרו בשלום, וכמובן, שכל חטופינו, חלקם עובדי התעשיה הקיבוצית, יחזרו הביתה.

התעשיה הקיבוצית מושתת על החזון שחברה וכלכלה כרוכים אלו באלו כאשר האחד משפיע על חוזקו וחוסנו של האחר. אופייה של הפעילות התעשייתית מחייב את הפעלת המפעל גם בעתות חרום וכך, מהווה עוגן להמשך ההתיישבות וכלי לשיקום אישי לקהילות המפונות.

מלחמת חרבות ברזל מזכירה למי שהספיק לשכוח את חשיבותם של תעשיה וחקלאות מקומיים בשמירה על הכלכלה בגבולות, כמו גם בצמצום התלות ביבוא בעתות משבר, קל וחומר לנוכח אופנת החרמות הפושה מעבר לים. אין למדינת ישראל את הפריווילגיה להתעלם מהכורח לבנות כלכלה יציבה, חיונית וצומחת המבוססת על ייצור חקלאי ותעשייתי לאורכה ולרוחבה של הארץ.

ממשלת ישראל חייבת ליישם את תכנית מנהלת תקומה לשיקום הנגב המערבי, בפרט בתחומי הכלכלה והתעשייה, ולסייע למהלכי צמיחה והתחדשות. יש לטפל ולתקצב בנדיבות פרויקטים של חיזוק החוסן בקהילות ובמפעלים, כי הטראומה של השבעה באוקטובר לא תעלם מעצמה והעדר טיפול פרואקטיבי מזמין משברים קשים ומאתגרים.

ביום הזיכרון וביום העצמאות השנה, בהם הרכנו ראש אך עמדנו זקופים, נדרוש את החזרת החטופים כולם, ונקרא לממשלת ישראל לחזק את היסודות הכלכליים שבונים את החברה ואת הקהילה.