מדינת ישראל נמצאת בתקופה מאתגרת מאין כמותה. המלחמה המתמשכת, סוגיית החטופים, השסע החברתי המעמיק והמצב הביטחוני המעורער – לכל אלה השלכות עמוקות על החברה הישראלית. מציאות חדשה, מסוכנת ומדאיגה מתהווה לנגד עינינו – מציאות שבה הפשיעה גואה, האלימות מתפשטת לכל עבר והשימוש בסמים ובאלכוהול מזנק.

דווקא עכשיו, באופן תמוה, כשהמצוקה החברתית מגיעה לשיאים חסרי תקדים, בחרה הממשלה לקבל החלטה אומללה ומקוממת: לצמצם את פעילותה של הרשות הלאומית לביטחון קהילתי – הגוף היחיד שמופקד על המאבק המקיף בפשיעה, באלימות ובהתמכרויות ברמה הקהילתית. זהו מהלך מסוכן, קצר ראות וחסר אחריות לאומית, אשר תוצאותיו עלולות לגרום נזק בלתי הפיך לחברה הישראלית בשנים הבאות.

אין מחלוקת על כך שהגדלת תקציב המשרד לביטחון לאומי היא צו השעה, אולם מהלך זה אינו יכול ואסור שיבוא על חשבון מנגנוני המניעה הקהילתיים החיוניים. מדינת ישראל אינה יכולה להסתמך רק על אכיפה משטרתית כדי להילחם בתופעות האלימות והפשיעה המתפשטות. עבודת המשטרה, חשובה ככל שתהיה, מתערבת רק לאחר שהבעיה כבר התפרצה והנזק נגרם. הרשות לביטחון קהילתי, לעומת זאת, פועלת בשלב המניעה הקריטי – היא מזהה בעיות בשלבים המוקדמים, מחזקת את המרקם הקהילתי, ובונה תשתיות יציבות שמונעות מראש את הידרדרותן של אוכלוסיות מוחלשות לפשיעה ולהתמכרות.

נתוני מחקרים עדכניים, מצביעים על כך שחלה עלייה של כ-50% בצריכת אלכוהול בקרב בני נוער בשנה האחרונה, בעוד ששיעור הצעירים שדיווחו על שתייה קפץ מ-18.9% ל-28.3%. פה זה ממש לא נגמר – שיעור בני הנוער שניסו סמים קלים עלה בעשרות אחוזים. בנוסף לכך, 98% מהצעירים נחשפו לאירועים טראומטיים במהלך התקופה האחרונה.

במציאות שבה יותר צעירים ובני נוער פונים לסמים ואלכוהול כמפלט מחרדה וטראומה, אנו זקוקים לגוף חזק שייתן מענה אמיתי בשטח. חיסול או צמצום הרשות משמעו הפקרת  עשרות אלפי צעירים, משפחות וקהילות הנזקקים. הנתונים אינם משאירים מקום לספק – מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, נרשמה עלייה משמעותית בשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים, במיוחד בקרב צעירים וחיילים משוחררים. אנשים החווים טראומה וקשיים נפשיים מחפשים מפלט. ללא מענה הולם, הם מוצאים אותו באלכוהול, בקנאביס ובתרופות הרגעה.

אם הממשלה סבורה שניתן לצמצם את המענה החברתי ולהסתמך על המשטרה לטיפול בתוצאות – היא טועה ומטעה. התמכרות היא מחלה שיש למנוע בטרם תתפשט, ולא לחכות שתהפוך למגפה הפוגעת בכל שכבות החברה הישראלית.

כל המכיר את עולם ההתמכרויות והפשיעה יודע שאין פתרונות קסם. מניעה, שיקום וליווי קהילתי הם הדרך היחידה להתמודדות אפקטיבית עם תופעות אלה לאורך זמן. הרשות הלאומית לביטחון קהילתי מובילה את המאמץ הממשלתי לבניית חוסן קהילתי, להכשרת רשויות מקומיות ולתמיכה מקצועית באוכלוסיות בסיכון.

בהיבט הכלכלי חשוב להבין: צמצום פעילות הרשות לא יחסוך כסף למדינה – להיפך. בטווח הארוך, הפשיעה תגבר, ההתמכרויות יחריפו, והרשויות ייאלצו להשקיע משאבים אדירים בשיקום נפגעי האלימות וההתמכרות. התוצאה תהיה הרסנית, לא רק מבחינה חברתית אלא גם מבחינה כלכלית וביטחונית.

הגיע הזמן להתעורר. אם הממשלה אכן חפצה בחיזוק הביטחון הלאומי, עליה להבין שביטחון מתחיל קודם כל ברחובות, בשכונות, במוסדות החינוך ובמרכזי השיקום. מדינה שאינה משקיעה במניעה ובחוסן חברתי – תשלם מחיר כבד בהווה ובעתיד, ואין דרך לעקוף מציאות שכזו.

ההחלטה לצמצם את פעילות הרשות לביטחון קהילתי היא טעות חמורה, והציבור חייב לדרוש את ביטולה. אם לא נתעורר עכשיו – בעוד שנים ספורות נמצא עצמנו מול גל פשיעה והתמכרויות בלתי נשלט. הגיע העת לחדול מהחלטות קצרות טווח ולתת עדיפות אמיתית למה שחשוב באמת – הביטחון של כל אחת ואחד מאזרחי ישראל.

עוד ב-

מדינה בפוסט טראומה: זינוק של 950% בפניות לעמותה - אלו הנתונים

לכתבה המלאה

*הכותב, סימון דוידסון, הוא חבר כנסת מטעם יש עתיד וסגן יו"ר הכנסת.