ה-30.4.23 היה יום של תקווה מסוימת. במצגת מרשימה של ממלכתיות, עם אינטונציה של שחר של יום חדש, עמדו ראש הממשלה, שר החינוך ושר האוצר והציגו תכנית מרשימה לשיקום החינוך לגיל הרך. הפירוט היה מרשים, כמעט חלום מתגשם. נכון, התוכנית שהוצגה לא הייתה מושלמת, אבל מעליה עמדה ההצהרה: "אנחנו מודעים לבעיה, ונפתור אותה".

ואכן, בעיית החינוך לגיל הרך בישראל, היא בעיה אקוטית ומטרידה, ומתבטאת בכך שכמעט 40% מהילדים בגילאים הללו נשארים בבית ולא הולכים למסגרות. כוח האדם הוא מועט וחסר, המשכורות נמוכות, והשקעת המדינה בפעוט בגיל מעון היא 18% מהעלות הנדרשת – לעומת 71% בממוצע במדינות האיחוד האירופי. מי שמשלם את המחיר הם כמובן ההורים, אבל לא רק: הצוותים קורסים תחת העומס, הפעוטות לא מקבלים תנאים אידיאליים – ואנחנו, העמותות המפוקחות שמפעילות את המעונות, נדרשות להביא כסף "מהבית" הן לתחזוקה, שיפוצים והשקעות מיוחדות, והן להתנהלות שוטפת של המוסד, מה שמהווה איום תמידי של סגירת מעונות.

בשולי סדרי העדיפויות
שנתיים קדימה, ותקציב מדינה חדש נולד, תחת אותו ראש ממשלה, אותו שר אוצר וגם אותו שר חינוך. כמה קיווינו שנמצא בו בשורה ברוח ההצהרה ההיא – על אף המציאות שהשתנתה והתקציבים הגדולים שהופנו להתמודדות עם מלחמת חרבות ברזל והשלכותיה.כמה מאכזב היה לגלות שאל מול המלחמה, הסעיפים החברתיים הם הראשונים שנדחפים במהירות אל מתחת לאלונקה.

מסגרות הגיל הרך, כמו שירותי הרווחה, קצבאות הזקנה, שכר העובדים הסוציאליים, תוכניות החינוך, וכל יתר הסעיפים החברתיים – נשארו בשולי סדר העדיפויות. ליתר דיוק, מצבו של החינוך לגיל הרך בישראל, לא רק שלא הוטב מאז אותה הכרזה חגיגית באפריל 2023, אלא הורע.

אל האכזבה הזאת מצטרף גם כעס: להדק את החגורה מול מעונות הגיל הרך –  זה להיות חכם על קטנים. חדר הילדים נזנח בצד – זה מאכזב, אבל לגלות שבמרפסת אחרת של אותה דירה, מתקיימת כרגע חגיגה, שנראה כאילו מנותקת ממצב החירום ומצורכי השעה הדוחקים – זה מכעיס.

לא פחות מ-36 משרדי ממשלה קיימים היום, (בשנות ה-60 וה-70, רק נזכיר, פעלו בישראל 18 משרדים), חגיגות של מינויים, חברי כנסת "נורבגים", כספים קואליציוניים לא צבועים ונדיבות מופלגת בכספי ציבור. האיש השמן חוגג ומתפנק, על גבו של האיש הרזה הקורס תחת הנטל.

למה הדבר דומה? למשפחה שחוסכת בספרי לימוד לילדים, בחוגים ומורים פרטיים – אבל נוסעת לחופשות יקרות ולא מתפשרת על פחות מרכב פאר. משק בית כזה הוא הדוגמה השלילית שהמדינה צריכה לחנך לצרכנות נכונה ולהתנהלות תבונית.

המשרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד ירושלים ומסורת ישראל, משרד התפוצות, משרד המורשת, משרד הנגב הגליל והחוסן הלאומי, משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות... ותרו בבקשה על אחד מהם, וחזקו את הגיל הרך כמו שהבטחתם. התקציב שאושר בכנסת הוא תעודת עניות שלטונית שמנוגד לצורכי המדינה ולרצון העם. התקציב הזה אומר בפשטות: המדינה מזניחה את פעוטות ישראל, והפעם במודע.

עוד ב-

לא בתלונות, אלא בעשייה: נשים משנות מציאות

לכתבה המלאה

הכותבת, אניטה פרידמן, היא יו"ר תנועת ויצו העולמית.