תקציב המדינה שעבר לאחרונה במליאת הכנסת, מהווה אנטיתזה לתקציב מדינה אחראי. זהו תקציב שאושר ברוב אוטומטי קואליציוני – מבלי להתחשב במצב המדינה או בציבור הכולל, וחשוב לא פחות: בניגוד גמור לדעת רבים מאנשי הכלכלה והמקצוע.

כאשר מנתחים התקציב לעומק, הרי שאין בו שום צעד האמור לטפל בצמיחה או ביציאה של המדינה מהמשבר שנוצר בעקבות פריצתה של מלחמת חרבות ברזל. מבחינה תקציבית ניתן היה לבצע שורה של רפורמות כדי לקדם את פני הרעה – כגון:
 

• קיצוץ משרדי ממשלה בלתי נחוצים וביטול תקציביהם. מדובר בלא פחות מ-20 משרדים מיותרים לחלוטין. למעשה לא צריך יותר מ-16 משרדי ממשלה בישראל – במיוחד כאשר מביאים בחשבון שככל שמספרם גדול יותר, כך קשה יותר לקיים דיון רציני בתקציב.

 

• ביטול הפטור ממע"מ על תיירות נכנסת, כסף שנזרק לשווא.

 

• ביטול העברת כספים קואליציוניים בסך 5 מיליארד שקלים לטובת שותפים לממשלה.

 

• ביטול העלאת מיסים על האזרחים, אשר תקשה עוד יותר על המשפחות מרמת הביניים ומטה.

 

• הטלת מיסוי כבד יותר על  הבנקים אשר מתעשרים על חשבון ציבור הלקוחות שלהם.

 

• מתן תקציבים למטרות הזויות, כדי לרצות את שרי הקואליציה ולרתום אותם להצביע בעד התקציב.

מעבר לצעדים הללו, אני סבור שתקציב ביטחון הוגדל בצורה לא פרופורציונית, חרף מצב המלחמה, כפי שקרה אחרי מלחמת יום הכיפורים. אני רק מזכיר שהגדלת תקציב הביטחון הביאה בזמנו לאינפלציה של כ-500%, והובילה להקמת ממשלת האחדות של שמיר-פרס כדי לייצב את המשק.

כשזה מצב העניינים, לא פלא שחברות הדירוג הבינלאומיות הורידו את הדירוג של מדינת ישראל וצופים תחזית שלילית למשק הישראלי. חשוב להבין: הורדת הדירוג כבר גרמה לנזק של מיליארדים למדינת ישראל, בגין הגדלת הריבית על גיוס הכספים על ידי המדינה, ועל חובות המדינה.

בראשית שנות ה-2000 כיהנתי כשר נוסף במשרד האוצר לצד בנימין נתניהו, כאשר קיבלנו משק  ישראלי במצב חמור ונדרשנו לצעדים חריפים כדי להחזירו לצמיחה. קיצצנו אז ממש בבשר החי, תוך נקיטת מהלכים קיצוניים, כדי להשיג זאת – כולל קיצוץ בשכר של כל העובדים במשק, קיצוץ דרסטי בקצבאות הילדים ובקצבאות נוספות, ועוד כהנה וכהנה. ואכן בתוך כשנה הצלחנו להחזיר את המשק מצמיחה שלילית, לצמיחה של 4% אחוז ולאושש את הכלכלה הישראלית.

לכן איני מבין איך ראש הממשלה נותן יד להפקרות התקציבית של הממשלה כיום. כנראה שהחזקת הקואליציה חשובה יותר מעתידה של כלכלת ישראל. מחקר כלכלי אשר בדק את התשלומים והתקבולים של המגזרים במשק, מגלה כי המגזר היהודי הלא חרדי משלם כ-230 מיליארד שקלים למדינה – יותר ממה שהוא מקבל ממנה. מי שמשלם על ביטחון, תשתיות, ביטחון פנים, בתי משפט ועוד הוא המגזר הלא חרדי, שגם לקוח חלק במימון תקציבי המגזרים החרדי והערבי. בהקשר הזה יש להוסיף כי הגידול במגזרים אלו, עלול להוביל למצב שבו מה שמשלמים היום לא יספיק, ויצטרכו להגדיל את ההכנסות מהמגזר הלא חרדי אשר יידרש להוציא מכיסו עוד עשרות מיליארדים.

אני מאמין כי דווקא המלחמה היא פתח לעשיית רפורמות גדולות. העתיד אינו צופה טובות, וככל הנראה תידרש המדינה בעתיד לנקוט צעדים מרחיקי לכת כדי להתמודד עם המצב. אני מקווה שתקום ממשלה שתסתכל קדימה – תדע לנטרל את רעשי הרקע, ולהתמודד באחריות ובשיקול דעת עם המצב החמור אליו אנו צועדים בעיניים עיוורות.

עוד ב-

תקציב המדינה אושר: 619 מיליארד שקל - איך יחולק הכסף?

לכתבה המלאה

* הכותב, מאיר שטרית, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל – לרבות שר האוצר, שר המשפטים, שר הפנים, שר הבינוי והשיכון, שר התחבורה ושר החינוך. בנוסף, שימש כראש העיר הראשון של יבנה.