מתי החלטת להיות רופאה?

"זה היה בכיתה י"א, ביום כיפור, בזמן יילוד אישה כמתנדבת במד"א בנסיעה באמבולנס על כביש ירושלים - תל אביב. אחרי אירוע שכזה איך אפשר שלא לרצות להיות רופאה?".

איך משלבים חיי משפחה עם קריירה רפואית אינטנסיבית?

"עם יצירתיות, פרופורציות, סלחנות לעצמך והרבה עזרה מהסביבה. עם הזמן לומדים ומבינים שאפשר לעשות קריירה יפה גם בין שמונה לארבע. אגב, זה נכון גם לגביי גברים. עצם העובדה ששאלות כאלה עדיין מופנות לנשים בלבד, מעידה על הגורם לקושי העיקרי שלנו במציאת איזון בחיים. אולי כאשר גברים יזכו לשאלות דומות, כל יום יהיה יום האישה". 
 
הדבר החשוב ביותר שלמדת במהלך השנה האחרונה?

"הקורונה היוותה אתגר ניהולי בתנאים של חוסר ודאות, מחסור במשאבים ודילמות אתיות ומקצועיות. מתי ואיך לטפל, כאשר המפגש פנים אל פנים מרגיש מסוכן לשני הצדדים אך בה בעת חיוני כל כך? איך ניתן להתנהל ברמה המקומית, כאשר ההנחיות מגבוה מעורפלות ולא מחוברות לצרכי השטח? זה כמובן משליך גם להיום, ולסוגיה איך לכבד את הזכות לא להתחסן מול החובה לא לסכן? אני למדתי שנדרשת הקשבה אמיתית וקבלת החלטות משותפת בשקיפות מלאה ובהבנה שאין החלטה נכונה אחת, אך צריך להחליט – זה המפתח לתוצאות מיטביות".

רגע משמעותי שחווית במהלך השנה האחרונה?

"דיורים מוגנים רבים התנו את היציאה לטיפול נפשי או רפואי בבידוד הדייר בחזרתו, מה שהביא בפועל להפסקת הטיפול דווקא בשעה בה הקשיש היה זקוק לו ביותר. רגע של בכי קורע לב של בת שלא ראתה את הוריה הסיעודיים והדמנטיים שלושה חודשים, נשאר צרוב בליבי ככישלון במלחמתי בשינוי הנהלים הדרקוניים".

מסר אחד שתבקשי להעביר לקהל הקוראים?

"המשיכו להיפגש בזהירות ובאהבה, בעיקר עם הציבור המבוגר יותר. הקורונה מסוכנת, אך הבדידות מסוכנת שבעתיים".