ד״ר נעה אליקים רז
"למדתי שאם נותנים לכל אחד להבליט את ייחודו - הכוח שלנו גדל דרמטית"
מנהלת מחלקת פנימית ה׳ בבית החולים בילינסון בפתח תקווה מזה 4 שנים. החל מסוף ינואר מנהלת גם את מחלקת הקורונה בבית החולים.
מתי החלטת להיות רופאה?
"גדלתי בבית שנשם רפואה. סבי היה רופא מפורסם שלימד דור שלם של רופאים בירושלים. סבתי הייתה רופאת שיקום, אבא גסטרואנטרולוג ואח של אבא רופא ילדים. בארוחות שישי, הם תמיד שוחחו בשפה רפואית שלא ממש הבנתי. מצד אחד, בער בי הרצון להבין את דבריהם, ומצד שני, נרתעתי מהמראות הקשים ומהאספקט הפיזי שבמקצוע. לאחר השחרור מהצבא כשהתלבטתי מה ללמוד אבי רצה להוכיח לי שאני יכולה להתגבר על הפחד. הוא הביא מבית החולים ערכה ללקיחת דם, ולא ממש השאיר לי ברירה - אז מצאתי את עצמי לוקחת לו דם. זה היה הרגע המכונן שבו השתכנעתי שאני מסוגלת לעשות זאת".
איך משלבים חיי משפחה עם קריירה רפואית אינטנסיבית?
"שני הדברים החשובים לי בחיים הם המשפחה והמקצוע שלי, להם אני מקדישה את כל הזמן שעומד לרשותי. מעבר לזה, אני מקבלת תמיכה ודחיפה גדולה מבעלי ומהבנות הגדולות שלי. ההורים גם הם דואגים לעזור לנו, אף שהקורונה שיבשה את זה לצערי. יש לי ילדות מדהימות שמעניקות לי את הכוח לעשות הכול במינימום שעות שינה (בזכות אחיהם הקטן). אני דוגלת בדוגמא אישית, וחושבת שלא מספיק להגיד להן שנשים יכולות לעשות הכול, צריך להראות להן זאת. הבנות שלי באמת יודעות שמה שהן ירצו לעשות – הן מסוגלות לכך. וזו ההצלחה הכי גדולה שלי".
הדבר החשוב ביותר שלמדת במהלך בשנה האחרונה?
"למדתי על הכוח האינסופי שטמון בקבוצת האנשים הנהדרת במחלקה שלי – הרופאים, האחיות, כוח העזר, המזכירות, העובדים במקצועות הפרה-רפואיים כולל הפיזיותרפיסטים והעובדת הסוציאלית במחלקה. למדתי שאם נותנים לכל אחד להבליט את ייחודו - הכוח שלנו גדל דרמטית. למדתי שצריך להיות אסירי תודה על השגרה שלנו".
רגע משמעותי שחווית במהלך בשנה האחרונה?
"ניהול מחלקת הקורונה היה משמעותי מאוד עבורי ברמה האישית. נוכחתי לגלות את כוחה של מילה טובה, של שיחה, של מבט בעיניים. הבנתי עד כמה תמיכה משפחתית בחולה היא אספקט קריטי להחלמה. ראיתי איך מתוך סיטואציה בלתי אפשרית מתבלטים באנשי הצוות כל התכונות היפות שלהם – טוב הלב, הסבלנות, האנושיות – כולם מתגייסים יחדיו כדי להוציא מכולנו עוד קצת".
מסר אחד שתבקשי להעביר לקהל הקוראים?
"אנחנו כאן בשבילכם. כולנו עובדים מאוד קשה, וגם יודעים שלפעמים העומס יוצר תסכול. ברגעים כאלה פשוט תעצרו רגע - תסתכלו על המתמחים, על האחיות ועל הסניטרים. רובכם לא הייתם מתחלפים איתם. תכבדו אותם. תעזרו לנו לעזור לכם. ובהקשר של הקורונה – לכו להתחסן".
