מתי החלטת להיות רופאה?

"למעשה, המחשבה להירשם לבית ספר לרפואה עלתה אצלי ממש ברגע האחרון של הרישום לאוניברסיטה. התלבטתי בין ביולוגיה, מחשבים וחינוך, וחשבתי שרפואה תשלב בין העניין שלי בתחומים הללו לבין הרצון לעבוד עם אנשים. ההחלטה ללמוד רפואה גמלה בליבי דווקא כשהוריי ניסו להניא אותי מכך. הם ביקשו מכל חבריהם הרופאים להסביר לי עד כמה המקצוע שוחק, אבל דווקא השיחות הללו עשו את האפקט ההפוך ובזכותן המקצוע נשמע לי יותר מעניין ומאתגר".

איך משלבים חיי משפחה עם קריירה רפואית אינטנסיבית?

"מאוד קשה ומתסכל, עם הרבה רגשות אשם".

הדבר החשוב ביותר שלמדת במהלך השנה האחרונה?

"השנה הזו הרגישה בהמון מובנים כמו 10 שנים. למדתי המון, הן במישור המקצועי והן במישור האישי. למדתי להיות קצת יותר אסרטיבית, לומר את האמת שלי. הכרתי אנשים מופלאים בצוות של שיבא שלא הכרתי קודם לכן ולמדתי על החוסן של היחידה שלי שבה נמצאים אנשים שעבדו לפעמים מ-06:00 עד 23:00 - תמיד במסירות ובחיוך".

רגע משמעותי שחווית במהלך השנה האחרונה?

"היו הרבה רגעים משמעותיים בשנה האחרונה, המון דילמות מוסריות שהובילו אותי לתובנה כי אין אמת אחת ואין נכון או לא נכון, נדרשת החלטה – ואני זו שצריכה לקבל אותה. חוויתי רגעים קשים שבהם הייתי צריכה לבשר לאנשים שיש להם קורונה וללוות אנשים שחוו קשיים ופחד הקשורים למחלה. היו גם רגעי חרדה, כשקולגה התאשפז במצב קשה וסיפר איך נפרד מהמשפחה. רגעים משמעותיים נוספים מבחינתי היו גילויי חברות, אחווה, לפעמים מאנשים שלא ציפיתי מהם או לא ממש הכרתי קודם לכן".

מסר אחד שתבקשי להעביר לקהל הקוראים?

"לכו להתחסן ועכשיו. אפשר לחזור לחיים ולשגרה. אנחנו יכולים לסיים את זה, זה בידיים שלנו".