מתי החלטת להיות רופאה?

"החלטתי להיות רופאה כשסעדתי על ערש דווי את סבי ז"ל. סבי היה יהודי סלוניקאי שניצל מידי הנאצים עם משפחתו הגרעינית בלבד בזכות בריחה הרואית מסלוניקי בדרך חתחתים לארץ ישראל. החלום שלו היה להיות רופא, אך הוא לא הצליח להגשים אותו, כי בבואו ארצה נאלץ לפרנס את משפחתו הרעבה ללחם. בחדר העבודה בביתו היו אצטבאות שלמות של ספרי רפואה ביוונית והוא היה קורא בהם בזמנו הפנוי. הוא היווה עבורי השראה. מה גם שבהיותי בת 18, הוא הביע את רצונו שאהיה רופאה ואממש את אותו חלום שלא הצליח להגשים בעצמו".

איך משלבים חיי משפחה עם קריירה רפואית אינטנסיבית? 

"חיי רופאה הם חיים לא פשוטים. אלו חיים שדורשים הקרבה רבה לא רק מצידי, אלא בעיקר מצד הסביבה התומכת – הבעל, ההורים משני הצדדים והחברים הקרובים. בשנים הראשונות בלימודים ובהמשך בסטאז' ובהתמחויות השונות, מתעוררות ציפיות אישיות ומשפחתיות. קיים הרצון להינשא ולהקים משפחה, ולצידו גם בוער הרצון להגשים את החלום המקצועי. ההרגשה היא הצפה של משימות בלתי אפשריות שלעיתים מתנגשות זו בזו – בעל, תינוקות קטנים, החזקת בית, פרנסה - ובמקביל לכך בניית ידע אקדמי, רכישת מיומנויות המקצוע, תורנויות סיזיפיות, סופי שבוע שנרמסים תחת משמרות ארוכות, הבחינות הקשות בשלבים השונים ועוד ועוד".

הדבר החשוב ביותר שלמדת במהלך בשנה האחרונה?

"השנה האחרונה הייתה המוזרה ביותר שעברה עלי בקריירה הרפואית שלי. הייתי צריכה לתמרן בין היותי רופאה בבית חולים ובקהילה, רופאה ראשונית, רופאת ילדים ורופאה יועצת בגסטרו ילדים – כשבכל אותה עת, אני מתמרנת בין הפחד האישי שלי להידבק בקורונה ולסכן את קרוביי היקרים לבין אחריותי האישית כלפיי מטופלי הרבים. התמרונים הללו חישלו אותי, ולמדתי ששום קושי בעולם לא ימנע ממני להעניק רפואה טובה למטופלים שלי".

רגע משמעותי שחווית במהלך השנה האחרונה?

"באחד השבועות בשעות שלפני כניסת שבת, קיבלתי מייל מאחד הרופאים של מוקד הקורונה בקופה שעלינו לפנות מטופלת בת כ-50 לבית החולים עקב הדרדרות במצבה הרפואי נוכח הקורונה - אך היא מסרבת לפינוי. מסתבר שזו אישה שמוכרת לי כבר 16 שנים, מאז שלמעשה פתחתי את מרפאתי לרפואת ילדים בקהילה, כשלאורך השנים אני מטפלת בכל ילדיה וגם בארבעת נכדיה. התקשרתי אליה באמצע מרפאה עמוסה של יום שישי , ולאחר כעשרים דקות של שיחה מלב אל לב, היא הסכימה להתפנות לבית החולים. היא אושפזה במצב קשה ויצאה מהאשפוז כעבור שבוע בריאה מהקורונה. כשאותה אישה השתחררה מהאשפוז הרגשתי תחושת ניצחון אישי, אילולא הייתי מצליחה במשימה לפנותה לבית חולים, יתכן והיא הייתה מקפחת את חייה".

מסר אחד שתבקשי להעביר לקהל הקוראים?

"המסר שלי הוא שלא משנה במה בחרת כמקצוע, כל עוד בחרת בכיוון שמתאים לך והתחושה היא של הגשמה של שאיפותייך וחלומך – זה ממלא את העולם שלך. כך שגם אם העבודה קשה ושוחקת, ניתן לגשר על הקושי ולהפיק ממנו את המיטב עבורך ועבור אחרים".