מתי החלטת להיות רופאה?

"האמת היא שלקח לי קצת זמן להגיע למקצוע הרפואה. עשיתי תואר במדעי הקוגניציה, אבל כשסיימתי אותו עדיין הרגשתי שאין לי כיוון. שמתי לב שהקורסים שהכי אהבתי בלימודים היו עם נגיעות רפואיות/ביולוגיות. באותו הזמן בערך שאני התלבטתי, גם בן הזוג שלי התחיל לחשוב על עזיבת עולם המחשבים והגשמת החלום שלו להיות צלם. מפה לשם, הוא התפטר מהעבודה שלו והתחיל לצלם, ואני פניתי לנסות להתקבל ללימודי רפואה. פתחנו בדרך חדשה שהתבררה כמוצלחת מאוד עבור שנינו".
 
איך משלבים חיי משפחה עם קריירה רפואית אינטנסיבית?

"לצערי, למרות שאנחנו ב-2021 את הרופאים הגברים שואלים הרבה פחות את השאלה הזו. התשובה שלי היא שאני משתדלת להיות בבית כמה שאפשר ודואגת שהזמן אותו אני מבלה עם הילדים (בני 6 ו-8) הוא איכותי. בן הזוג לקח את האחריות על טיפול הילדים בשמחה, גם אם בזמננו כנראה שזה עוד לא מובן מאליו. אמנם יש לו קריירה משלו כמובן, אבל היא גמישה יותר, ואנחנו מסתדרים, למרות שזה קשה - במיוחד בשנים של ההתמחות עם תורנויות של 24 שעות וכמובן כשאני נעדרת בסופי שבוע.

אין ספק שיש הרבה ויתורים, גם מהצד שלי וגם מהצד שלו, אבל אני לא מרגישה שהמחיר שאני או שהמשפחה שלי משלמים הוא גבוה מדי. אני עושה משהו שאני כל כך אוהבת, שהוא מאוד מתאים לי ואני עושה בו טוב. המשפחה המקסימה שלי מבינה את זה ומקבלת את זה".
 
הדבר החשוב ביותר שלמדת במהלך השנה האחרונה?

"זו הייתה שנה עמוסת בחוויות, חלקן כאלה שמעולם לא חוויתי. הייתי חלק קטן מאוד במערך גדול ומרשים של היערכות לקורונה ובפתיחת המחלקות. היה מפחיד כשהתחילה הקורונה, אבל הרגשתי תחושת שליחות. כלומר, שזה התפקיד שלנו ואיזה יופי שאנחנו יכולים בסיטואציה מורכבת כזו להיות פעילים ומשמעותיים".

רגע משמעותי שחווית במהלך השנה האחרונה?

"בהחלט היו הרבה רגעים קשים. אחד הדברים החשובים שהובהרו לי במהלך התקופה זו החשיבות של משפחת המטופל/ת בזמן האשפוז, ועד כמה הם חסרים וחיוניים כשאין אפשרות לתת להם לסעוד את היקרים להם ולתמוך בהם. מצד שני, היה גם הרבה טוב. לראות את ההתגייסות של הצוותים, להרגיש את ההערכה והתמיכה של בית החולים שבאמת נסך בכולנו ביטחון ביכולת להתמודד עם המשבר ולהגן עלינו".
 
מסר אחד שתבקשי להעביר לקהל הקוראים?

"יש נושא שהיה חשוב לי גם לפני הקורונה אבל התחדד מאוד בשנה האחרונה, וזה עניין התורנויות של 24 שעות שעושים המתמחים. מדוע רופאות ורופאים צריכים לעבוד במשך 24 שעות רצוף ולטפל באנשים? למה הציבור מסכים לזה? למה אנחנו מסכימים לזה? התפרצות הקורונה הציתה מחדש את הנושא הזה כי בגל הראשון, למשך חודש וחצי, חלקנו עברנו למשמרות של 12 שעות במקום 24. השינוי הזמני הזה היה מדהים ואיפשר לנו להרגיש שלא משנה כמה קשה ונוראית התורנות, הסוף לזה נראה באופק. כתוצאה מכך היכולת שלנו להתמודד ולעבוד הייתה טובה יותר באופן משמעותי. אני לא יודעת מה המענה הכי טוב לסוגיה הזו כי יש כל מיני אפשרויות ומודלים, אבל בטוח שאי אפשר לקרוא לתורנות של 24 שעות 'פתרון' ".