ד"ר אליזבט זמנסקי

"בגיל 15 החלטתי 'למרוד', הבהרתי לאמא שלי שאיני מעוניינת להיות פסנתרנית אלא רופאה"

מנהלת מכון דימות הרצליה וסגנית מנהל תחום הדימות ב"מאוחדת". לאחר סיום לימודי הרפואה, השלימה את ההתמחות בבית החולים "שמיר" (אסף הרופא).


מתי החלטת להיות רופאה?

"גדלתי במשפחה יהודית טיפוסית בברית המועצות. אמי היא מוזיקאית ואבי הוא מהנדס. אמי ייעדה אותי ללכת בדרכה ושלחה אותי ללימודי פסנתר בקונסרבטוריון. למדתי כ-10 שנים, אך לא התחברתי לתחום, עשיתי זאת רק כדי לרצות את אמי. בגיל 15 החלטתי 'למרוד', והבהרתי לה שאיני מעוניינת להיות פסנתרנית אלא רופאה. בסתר ליבי, תמיד חלמתי על כך, אך לא העזתי לומר זאת עד אותו הרגע. אמי קיבלה זאת בהבנה ואיחלה לי הצלחה בלימודים. כשסיימתי את לימודי היא הייתה מאושרת שזה המקצוע שבחרתי לעצמי".

איך משלבים חיי משפחה עם קריירה רפואית אינטנסיבית?

"זה לא פשוט, צריך לדעת לתמרן ללא הפסקה בין המשפחה לעבודה. בזמן ההתמחות שלי ב'אסף הרופא', כשנאלצתי לעבוד בימים ובלילות במשך כ-30 שעות תורנות, זה היה קשה ומתיש. אך בני משפחתי קיבלו זאת בהבנה ותמכו בי. תמיד השתדלתי 'לכפר' על השעות בהן לא הייתי בבית וניצלתי כל דקה פנויה עם ילדותיי ובעלי".

הדבר החשוב ביותר שלמדת במהלך השנה האחרונה?

"בתחום התמחותי, רדיולוגיה, מתחילת המגיפה חקרתי כיצד סימני הנגיף ניכרים בצילומי חזה. את הידע יישמתי בעבודתי כשאבחנתי במספר רב של צילומים את הימצאות הנגיף בריאות, כולל במקרים שבדיקות הקורונה של הנבדקים יצאו שליליות. מבחינה משפחתית, למדתי להעריך את שגרת החיים היומיומית. הזמן שביליתי בחיק המשפחה הגרעינית הוא אינו מובן מאליו, חשוב להעריך כל יום שיש לנו יחד".

רגע משמעותי שחווית במהלך השנה האחרונה?

"בתי הצעירה התחילה לפני שנה ללמוד רפואה באירופה, אולם כתוצאה מהתפשטות הנגיף נאלצה לחזור לארץ. כולנו שמחים שהיא קרובה אלינו. אני מאוד שמחה ונרגשת מכך שהחליטה להמשיך את דרכי וללמוד רפואה. מבחינה מקצועית – גילוי הנגיף החדש ותסמיניו הפתיעו את כל עולם הרפואה, אך כאשר אני נחשפתי בפעם הראשונה לצילום חזה של חולה קורונה, התמונה שהתגלתה לעיני הייתה חדשה לחלוטין. כשרופא נתקל בפעם הראשונה במשהו שלא נראה קודם לכן בספרי הרפואה זוהי בפירוש סיטואציה מטלטלת".

מסר אחד שתבקשי להעביר לקהל הקוראים?

"אני אדם מאוד אופטימי מטבעי ומנסה תמיד להעביר את האופטימיות שלי לסובבים אותי. אימצתי לי כבר לפני שנים רבות את מה שווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם: 'אדם פסימי רואה את הקושי בכל הזדמנות, אדם אופטימי רואה הזדמנות בכל קושי'. אני מאחלת לכולם להיות תמיד אופטימיים, לזכור שהחיים קצרים וצריך לנצל כל רגע מהם. תחייכו, תשמחו ותגשימו את כל החלומות והשאיפות, זה בידיים שלכם ותלוי רק בכם".

עוד נשים פורצות דרך