היום (רביעי) התקיים מפגש חירום מקוון בהשתתפות בכירי תחום הרפואה בישראל עם מאות רופאות ורופאים על רקע חקיקת ביטל עילת הסבירות השבוע. ארגון ScienceAbroad הפועל להשבת מדענים לישראל, יזם וקיים את המפגש על רקע העלייה החדה בשיח על רילוקיישן בקרב הקהילה הרפואית בעקבות אישור חקיקת ביטול עילת הסבירות.

במפגש השתתפו יו״ר ScienceAbroad, פרופ׳ רבקה כרמי, מנכ״ל משרד הבריאות, משה בר סימן-טוב, המשנה למנכ"ל המרכז הרפואי שיבא, פרופ' ארנון אפק, דיקנית הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ומנהלת המערך ההמטולוגי במרכז הרפואי הדסה בירושלים, פרופ' דינה בן יהודה, מנהלת מרכז שניידר לרפואת ילדים, ד"ר אפרת ברון-הרלב, ראש חטיבת בתי החולים בכללית, ד"ר אורלי ויינשטיין, מנהלת המרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), ד"ר אסנת לבציון-קורח ויו"ר הות"ת במל"ג, פרופ' יוסי מקורי.

יו״ר ScienceAbroad, פרופ׳ רבקה כרמי: "קבלתי ווטסאפ שהכניס אותי לקבוצת הרילוקיישן לרופאים. כשנכנסתי היו 30 רופאות ורופאים ואז החל צונאמי אדיר של יותר מ-2,000 אישה ואיש שמתכננים הגירה. בכירות ובכירים, מתמחות ומתמחים. אני מודה שנכנס בי פיק ברכיים פיזי. שום דבר לא הכין אותי לאירוע הזה שהוא בעיני מסוכן יותר מאירוע הטייסים. כי גם אם הרוב לא יממש את הכוונה, מדובר בתהליך בעייתי וקשה מאד. כי הם מגיעים לאירוע מותשים גם מהמחאה שהם מרגישים כי נכשלה. אני רוצה להודות שלא יכולתי שלא להתפעל, בתדהמה, מהאופן בו הוקמה תוך 24 שעות פלטפורמה אדירה למידע וקשרים. אותה נחישות, יצירתיות ונחישות שאפיינה את הרופאים בתקופת הקורונה, באה לידי ביטוי גם כאן. אני חושבת שאנחנו צריכים, כל אחד מהמקום שלו, זה הזמן להשפיע. החוכמה היא ברגעים קשים לגייס את כל היכולות בגוף ובנפש לשנות את המצב. עלינו להשתקם מתוך ההריסות ולבנות מערכת טובה יותר".

מנכ״ל משרד הבריאות, משה בר סימן-טוב: "אני מודה שעוד לא הצלחתי לארגן את המחשבות באופן שלם. אני כמובן מבין את התחושות הקשות. כולנו חיים באותו מרחב. אני יודע שיש רבים שמסתובבים היום עם תחושות מאד קשות וזה מובן. התגובות האינסטינקטיביות לעניין גם הן מובנות. לצד זה כולנו יודעים שגם אין לנו מדינה אחרת ומערכת בריאות אחרת. אחד הדברים שמאפיינים את המערכת שלנו שהיא באה מהעם וכולם מיוצגים בה. היא דוגמה לכך שלא רק אפשר לחיות ביחד, אבל הקיום המשותף של כל חלקי החברה הישראלית ביחד אפשרי לא רק כי חייבים, אלא כאידיאל. במובן מסוים, הוא הדבר שנותן את העוצמה למערכת שלנו. אני באמת חושב שאין לאף אחד מאיתנו את הפריבילגיה לוותר, לא על המדינה ולא על המערכת. אנחנו נשמור, המערכת תשמור,  על האתוס המקצועי ועל קבלת ההחלטות המקצועית. בסוף, אנחנו מצליחים לשמור על המערכת שלנו שאחד מהדברים הייחודיים שלה, שבקוד ההפעלה שלה, היא תפעל לפי ערכים של צדק, שוויון ועזרה הדדית. אנחנו היסוד של הסולידריות החברתית בישראל ומראים איפה אפשר לחיות ולעבוד ולקבל טיפול ביחד. אנחנו נפגשים במערכת הזו ברגעים הקשים ביותר שלנו. מדיניות מערכת הבריאות היא הדרך בה האנשים בה עובדים. לכל רופאה ורופא ובוודאי למנהלות והמנהלים יש עצמאות ניהולית משמעותית מאד. התפקיד שלנו שהטובות והטובים ביותר נמצאים בתפקידי הניהול הבכירים כי בסוף הם קובעים בהחלטות הניהוליות והטיפוליות. זו עוד סיבה מצוינת עבור כל מי שמתלבט ושוקל לעשות את הבחירה להישאר ולהשפיע. המערכת הזו היא שמורת טבע. היא מצוינת וחשובה במרקם החברתי. היא גם המערכת הציבורית הטובה בישראל וגם מהטובות בעולם. אל תוותרו על זה ואל תלכו למערכות אחרות. תישארו פה ותהיו חלק מקביעת הכללים לפיהם היא פועלת. שר הבריאות עודכן על מפגש זה ואנחנו מחויבים אליכם ולהבטיח את היכולת שלכם להמשיך ולקבל את ההחלטות הנכונות ולמנוע מכמה שיותר מרעשי הרקע והמחלוקות בחברה הישראלית להשפיע על הדרך שהמערכת פועלת. מבין את התגובה האינסטינקטיבית ואנחנו מכבדים החלטות של כל אדם, אבל אני מפציר בכם, עלינו להמשיך עם המחויבות כלפי המערכת והציבור בישראל".

המשנה למנכ"ל המרכז הרפואי שיבא, פרופ' ארנון אפק: "אני מודאג לא בגלל שאני מאמין כי מישהו צודק ומישהו טועה, אלא שהשיח נהיה שיח של קיצונים. אני מאמין שאנחנו יכולים להגיע לעמק השווה. אנחנו חייבים למצוא את האדם או היכולת לגשר בין כל מרכיבי העם כי כולו חשוב בתוך המערכת. אני עובד בימים אלה על הקמת עוד בית ספר לרפואה באוניברסיטת רייכמן. מאד חשוב שהרופאים ילמדו כאן. ברמה הלאומית, המחסור ברופאים והעובדה שמשרד הבריאות התגייס כולל במתן מלגות למי שלומד בחו"ל כדי לחזור לארץ, זה חלק מהיכולת הכוללת שלנו שאנשים נוסעים לחו"ל אבל גם חוזרים. נכון שבשנים האחרונות אנחנו רואים יותר רופאים שדוחים את חזרתם ואותי זה מצער. אני מאמין בכל נפשי שהמקום הנכון לגדל את ילדינו הוא כאן. מעולם לא היינו במצב שלא היו קשיים. אם תסכלו בהיסטוריה תמיד היו גם קרעים. כולנו נכנסנו לדיכאון רק לפני יומיים. גם אני חשבתי לעצמי מה יקרה ומה יהיה עם ילדיי, שגם נוסעים לחו"ל כחלק מהשתלמות. אבל נזכרתי בסבא וסבתא שלי שעלו מחו"ל בתנועות הציוניות. אחת בבית"ר ואחד מהפועל הצעיר. חיו ביחד למרות חילוקי הדעות בנם שנפל אף אחד לא שאל אותו אם הוא ימים או שמאל. מבקש ממכם שתתנו למערכת להסתגל ואני באמת מאמין שנמצא את הדרך לחיות יחד. כאני בטוח שנמצא את שביל הזהב וכולכם להיות חלק מההגעה לשם ולא מאלה שמרימים ידיים".

דיקנית הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ומנהלת המערך ההמטולוגי במרכז הרפואי הדסה בירושלים, פרופ' דינה בן יהודה: "קבוצת הווטסאפ מטלטלת. ראיתי שם רופאות ורופאים שלימדתי, כאלה שהתמחו והיו איתי בתור רופאה בהדסה. הצער גדול כי יש פה בעיניי יותר קריאה לעזרה ומחאה יותר מכל דבר אחר. התחושה שלנו בפורום הדיקנים הייתה רצון לחבק ולהצטער שכך אתם חשים. אני רוצה להגיד שאנחנו נמצאים בפתח תקופה סוף סוף יש תכנון לטווח ארוך ברפואה בארץ. ב-2026 יהיה לנו המספר הנמוך בעולם של רופאים לאנשים וכול משרדי הממשלה נרתמו לזה כי הדאגה גדולה. ברור שצריך לעשות כאן משהו יסודי ומהשורש. אני יכולה להגיד שאנחנו מערבים בזה מאד את הרופאים הצעירים וגייסתי סטודנטים גם כדי להבין מה לעשות טוב יותר כדי להגדיל מספר רופאים ולהקטין עומס ושחיקה. לדור שלי גם נפל האסימון שזה נכון לחשוב אחרת. שההקרבות שעשינו בתור רופאים, כמו שהייתי מוכנה להיות אמא חסרה, זה לא מה שאתם רוצים. למדנו להעריך את זה ולהבין שצריך לשנות את תנאי העבודה שלכם. אני מקווה שכולכם תישארו כאן כדי לעזור לנו. אתם חוד החנית שיכול להוביל את העגלה הזו. אני רק יכולה לומר וחשוב לי להגיד, שזה לא רק בתלות לדעה פוליטית. זיהיתי בקבוצת הווטסאפ אנשים מכל הקשת הפוליטית והכעס הוא גדול והוא בא לידי ביטוי בקבוצה ששווה יותר מאלף מילים".

מנהלת מרכז שניידר לרפואת ילדים, ד"ר אפרת ברון-הרלב: "במערכת שבה אנחנו עובדים, היא המערכת היחידה למעשה במדינת ישראל שבה מובן מאליו שכולנו ביחד, כמטפלים ומטופלים. את הדבר הזה אף אחד לא ייקח מאיתנו. הסיבה היא שכשאני מסתכלת על מי שעובד בבית החולים וגם מי שמטופל, מהחרדי דרך החילוני, מהיהודי דרך הערבי, המובן מאליו שאנחנו ביחד. כשאני מתנדבת באיחוד הצלה, אני חילונית שיושבת בוועד המנהל של הארגון ואני אותו דבר כמו מי שנמצא שם לידי. המכנה המשותף הוא כל כך רחב וכל כך שונה משל הפוליטיקאים שלנו. המערכת שלנו מוכיחה את זה בכל יום עוד מלפני קום המדינה. אנחנו חייבם להמשיך ולהוביל את הדבר הזה. לידי עבדו רופאים עולים מרוסיה שהיום כולנו יודעים שבזכותם המערכת שרדה. אני חושבת שאנחנו חייבים לשמר את זה ואנחנו חייבים לקלוט רופאים עולים ורופאים חוזרים. אנחנו ממש לא בסוף. אנחנו אפילו די בהתחלה. עלינו למצוא דרכים להרחיב את המערכת. אני לא פה כדי לבקש ממכם להישאר. אני פה כדי להגיד לכם שאתם צריכים לרצות להישאר כאן. הקו האדום במערכת שבה אנחנו עובדים, ואני מנהלת הרבה שנים בבתי חולים ובעולם הקהילה, הקו האדום שלי כרופאה ומנהלת הוא השוויוניות במערכת במטפלים וכמטופלים ולאפשר לאנשים שנמצאים כאן ובקבוצות כאלה ואחרות לעסוק ברפואה בישראל. צריך את כולם וצריך שיהיה מספקי כסף במערכת ויש להילחם על זה. לכל מי שנמצא כאן בשיחה הזו יש משמעות בישראל כרופא".

ראש חטיבת בתי החולים בכללית, ד"ר אורלי ויינשטיין: "בסוף, העובד החשוב ביותר במערכת הבריאות הוא הרופא. הוא קובע את הסטנדרט של הרפואה שהחולה מקבל והוא אבן שואבת לרופאים שבאים אחריו. אנחנו משקיעים המון מחשבה ומאמצים כדי שהם יהיו טובים ומרוצים. העובדים שלנו הם הלקוח השני אחרי המטופלים. אנחנו שומרים שיהיו טובים ומרוצים. זה חלק מהשגרה שלנו ואין סיכוי בעולם שניתן למישהו לפגוע במארג הנהדר הזה של מערכת הבריאות ורופאיה. אני חושבת שככל שהמשבר נראה כרגע מאד גדול, אני חושבת שזה מהר מדי כדי לקבל החלטות, בטח בהיקפים הפנומנאליים. החלטה כה הרת גורל לא יכולה לעשות כל כך מהר. אני מפצירה בכם להמתין. בכירי המערכת יעשו הכל כדי לשמור ולהגן עליה".

מנהלת המרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), ד"ר אסנת לבציון-קורח: "גרנו בבוסטון שלוש שנים נהדרות. אבל הבנו שזה לא שלנו וזה לעולם לא יהיה שלנו. חזרנו ארצה אחרי ששם נולד בנינו הרביעי. שניים מהארבעה שאלו למה לחזור. אני יכולה להגיד לכם ששבועיים אחרי שחזרנו, אף אחד מהם לא היה מוכן לעשות אחרוה פנה. כאן המקום לגדל את הילדים שלנו. התקופה הזו מאד לא פשוטה. כשאתה הולך להפגנות אתה רואה המון אנשים טובים והמדינה הזו שלנו לגמרי ולא נוותר, אבל העוצמות וטוב הלב והאחווה והידידות, כמו בצעדה לירושלים בשבת, זה מאד מרגש. מההיבט הזה הטרפת עשתה המון טוב. אין מקום אחר שבו הסולידריות החברתית היא כמו אצלנו, לטוב ולרע. ברמת הרפואה יש לנו מערכת עם חמלה ואנשים טובים. רמת הרפואה מאד גבוהה. יש לנו את האתגרים שלנו אבל אנו מודעים להם. כל אחד יעשה את השיקול שמתאים לו. אבל כאן זה החברה והערכים שלנו".

עוד ב-

הרופאים יחריפו את הצעדים והשביתה? "נלחם בכוח עבור המטופלים"

לכתבה המלאה

יו"ר הות"ת במל"ג, פרופ' יוסי מקורי: "אני פה להגיד לכם שאני מזדהה עם הכאב שלכם. אני לא משוכנע שלא הייתי מוחא או עושה את אותו צעד. אני גם אבא לאחד שנרשם בנגלה הראשונה כך שהשיחה שלי אתכם היא מתוך כאב. אני לא נגד יציאה לחוץ לארץ. אני מאד תומך וממריץ את כל מי שפונה אליי לצאת להשתלמות בחו"ל כי היא מעשירה וחשובה ומהווה נקודת תפנית בקריירה. השאלה אם הנסיעה שהיא תוצר של כעס, אכזבה ותסכול היא הצעד הנכון כרגע, כי זה לא כמו נסיעה ל-Fellowship. לעתים נדירות תהיה חזרה הביתה. לנו כהורים זו מאד קשה, כבנים ובנות לניצולי שואה. אני נשאר היום בתפקידי, אם כל התסכול, כי עלינו לדבוק בדברים שאנחנו מאמינים בהם כי אנחנו עדיין ראויים לשרת בתפקידנו כדי להביא לשינוי. גם אתם במערכת בריאות מפוארת ויוצאת מן הכלל. אנחנו עדיין חברה בבנייה. מה שגרם לי לשבת בתפקידי זה לא ההשפעה שלי על מערכת ההשכלה הגבוהה, אלא כי זו צומת של מהפכה בהכשרת רופאים. השבוע הונחו על שולחני שלושה דוחות בינ"ל שקובעים שעלינו לחולל מהפך בהכשרת הרופאים בארץ. אנחנו נעשה הבניית הנושא של רופא חוקר. אנחנו משקיעים הרבה מאד בהקמת דור של חוקרים. הטובים שבכם יוכלו לצאת להתמחות מחקרית. עוד קבוצה שנרצה לממן ולגייס היא מי שירצו לעשות פלואושיפ גם בארץ ועדיין להישאר בהתמחות בבית החולים. אנחנו צריכים לשמור על הבית. קשה מאד להבין ולקבל מה קורה פה. מי אם לא הרופאים צריכים להעביר את תהליך הריפוי".