חבדניקים הוא מחזמר מקורי, מסוגנן, מופרע אבל בעיקר, ואולי מעל הכול, הוא מחזמר שפשוט עושה טוב על הנשמה. הסיבה לכך היא התמה המרכזית שלו שבאופן סימבולי עוסקת בגאולת הפרט, מה כשלעצמו מהווה מוטיב מרכזי בחסידות חב"ד שעוסקת רבות בגאולה כמוטיב מרכזי בזרם החסידות והיא גם זו שנושאת את שם ההצגה.

מקוריותו של "חבדניקים" היא ביכולת שלו לקחת את השוליים הלא זוהרים של החברה הישראלית ולרקוח תערובת מטורפת של קוקטייל מתוק חמוץ וחריף שאורך יותר משעתיים וחצי ומצליח להסעיר, להצחיק וגם לרגש (וגם להרגיז לא מעט ובעיקר את הקהל הדתי שיצפה בו). 

במרכז ההצגה יש את יהודה (עופרי ביטרמן) ואת חיים (רפאל עבאס) שניהם יש לומר פשוט שחקנים מצוינים ומקצועיים שעושים עבודה פשוט נהדרת ומצליחים למגנט ולסחוף את הקהל לאורך כל ההצגה. שני האחים שנולדו בהפרש של דקה ו-40 שניות אינם זהים וגדלו בכפר חב"ד. כשהם מגיעים לפרקם אך לא מצליחים להתחתן, כל אחד מסיבותיו (שעליהן לא נרחיב, כדי לא לייצר צפייה מכוונת מדי) ולאחר שניסיונותיה של השדכנית חנה חיה (שני שאולי בהופעה כריזמתית וסוחפת) מעלים חרס, חיים, בהוראות הרב, נשלח לשכונת סבידור בתל אביב שם נמצא סניף של חב"ד ושם הוא יפגוש את בת דודתה השדכנית של חנה חיה שגם נושאת את אותו השם (ליהוק כפול של שני שאולי) במטרה שתביא סוף לרווקותו.

יהודה מצטרף אליו להרפתקה ומהרגע שהם מגיעים לעיר – הם יוצאים למסע שבסופו יגיעו כל אחד לגאולה הפרטית שלהם. במסעם הם מגיעים לעיר הגדולה וחווים את השוליים של השוליים במלא הדרם : ממעצב שמלות הומואי ומוחצן (אלעד אטרקצ'י הנהדר שכאילו נולד לתוך הבמה) שהמפגש שלו עם יהודה ישנה את חייו ועם מארי (מאיה לבני הנהדרת) שבינה לבין חיים יש ניצוצות מהרגע הראשון וכל אלה יתנקזו לחבורת עובדים זרים, מהגרים ופליטים, נרקומנים ודרי רחוב שכל אחד מהם יהווה קטליזטור ומין סימן שיוביל אותם במפה התל אביבית בדרכם ליעדם. לא מעט מוקשים יהיו בפניהם: הם יצטרכו להתמודד עם מאפיונר אכזרי (יניב סויסה) ,אך מעל הכול הם יצטרכו להתמודד עם הזהות האמיתית שלהם, עם הרצונות, התשוקות והבחירות שיעשו.

חבדניקים מצליח לרגש ברגעים הנוגים והרגועים שלה, כמו במונולוג המרגש והמגמגם של חיים שמבקש סימן (ומקבל אותו על הראש , תרתי משמע) ומצליח לשלב את כל אלה בהצלחה רבה. מעבר לחזות הבימתית המרשימה של הנאמברים, הריקודים הסוחפים, התיאטרליות והכוראוגרפיה המעולה של אביחי חכם שמתמזגת נהדר עם התפאורה של ערן עצמון ומעל הכול מנוצחת על ידי הבימוי של אודי גוטשלק וגלעד קמחי, כל אלו למעשה מהווים עטיפה למסעם הפנימי של השניים שאת סופו כמובן שלא נגלה אך גם לא יהיה קשה גם לנחש. 

חבדניקים, בין אם התכוונה לכך או לא, מצליחה להיות הצגה מתריסה ולשמש כמין חלון ראווה בימתי שמתקשר באופן אקטואלי למה שקורה בימים אלה במדינה. היא משלבת בתוכה כמה וכמה נושאים נפיצים וקצוות שונים ושוזרת אותם באופן טבעי, משתלח, אופוזיציוני אך גם כזה שמושיט יד ונושק לחיים עצמם. ברור לי שהקהל הדתי והשמרני בחלקו יתקשה להכיל את ההצגה: היא עשויה לייצר תחושת גיחוך על מוסד הרבנות ועל הדת בכללותה, ויעיד על כך הזוג הדתי שישב שורה לפניי והגיב בחלק מהרגעים בשפלות ראש וברגעים שאחרי בפרצי צחוק. מבחינת הדברים שניתן היה לשפר זה בעיקר הקיצור של חלק מהנאמברים ואולי גם אורך ההצגה שנמשכת קרוב לשעתיים וחצי.  

עוד ב-

המופע של אייל גולן בקיסריה: ממפגני הכוח המרשימים במוזיקה הישראלית

לכתבה המלאה

"חבדניקים" היא שיר לא רק הלל לתל אביב , היא הצגה שמחה וטובת לב ומראה שלפעמים כדי להגיע למקומות שנכונים לנו בחיים – אנחנו צריכים רק לצאת מאזור הנוחות שלנו ולהתקרב למה ששונה מאיתנו. מסר שבימים אלה מקבל רוח גבית והקדים בבמה הזו את זמנו.