לאחר שיצר הרבה הייפ וציפייה, בשבוע שעבר הגיעה לבמת בית האופרה בתל־אביב ההפקה של המחזמר המצליח WE WILL ROCK YOU, שמתבססת כמובן על שיריה של להקת QUEEN. עלילת המחזמר מאגדת לא פחות מ-31 שירים של הלהקה, רפרנסים רבים לשירים של אומנים אחרים, ובעיקר הרבה ניסיונות להעביר ביקורת על מוזיקת הפופ המסחרית ועל השתלטות הטכנולוגיה על המין האנושי.

אורכו של המחזמר כשעתיים וחצי, והוא מתמקד בשני גיבורים, גבר ואישה צעירים, שחיים בעולם מתקדם שנשלט בידי תאגיד שמתיר לבני האדם להאזין רק למוזיקת פופ. ההגבלות הביאו להתעוררותה של קבוצת התנגדות שמנסה להחזיר את הרוק אנד רול לחיים בעזרת נבואה שקשורה לגיבורים שלנו. בדרך הם כאמור מנסים להעביר מסרים רבים על חופש המחשבה, על השתלטות המסכים על חיינו ועוד שלל ביקורות תרבותיות שכבר התעייפתי לספור.

גילוי נאות - אני מאוד אוהבת מחזות זמר. מאוד. אני מוכנה בשמחה רבה לספוג עלילות לא אפויות לטובת התפרצות רגש נאיבי שמשולב עם מוזיקה מנצחת. לצערי העלילה הבלתי אפויה של המחזמר הזה הייתה כל כך מחרידה שאפילו הרגש המתבקש שמחזות זמר מצליחים להפיק מהצופה הממוצע, סירב לצוף. אם זה לא מספיק מאכזב, כמעט כל שיר במהלך המופע הרגיש מאולץ ביחס לעלילה, והתחיל בצורה לא טבעית בכלל עד כדי תחושת קרינג' ניכרת. לא אכליל בתיאור הזה את המחווה שהקאסט עשה לאומנים האייקונים שמתו בטרם עת, ובהם עופרה חזה, ג'ניס ג'ופלין, קורט קוביין, איימי ויינהאוס, פרדי מרקורי כמובן ועוד.

בין הצצה להצצה בשעון כן הצלחתי ליהנות מהכישרון של השחקנים והזמרים שעלו על הבמה, מהתפאורה המרשימה ובכללי מההשקעה הלוגיסטית בכל ההפקה. אין לי ספק כי אם כל אלו לא היו, המחזמר לא היה זוכה למחיאות הכפיים האדירות שהגיעו מהקהל במהלכו. ואכן, למרות העלילה המטופשת לחלוטין, הקהל נהנה כמעט מכל שיר ובעיקר מהמחוות לישראל - וזו בסופו של דבר המטרה האמיתית.

עוד ב-

מכה נוספת לבריטני ספירס: המחזמר משיריה יורד מהבמה

לכתבה המלאה

אז אם שמתם ליבכם ללכת בקרוב למחזמר שמבקר בארץ ל-18 מופעים בלבד, אני מאמינה שניתן לסלוח מעט על העלילה המוגזמת והביקורות הכפויות על הצופה, לטובת כמה שעות הנאה מהמוזיקה המעולה של קווין במופע חי. המפתח לחוויה, לִמדו מהטעות שלי, היא להגיע ללא ציפיות ופשוט ליהנות.