בערב שמחת תורה עצרה קריית מלאכי את נשימתה. הבשורה על שובם של החטופים החיים ממנהרות החמאס – ובהם בן עירנו היקר, יוסף חיים אוחנה – מילאה את הרחובות בשירה ובתחושת אחדות שלא נראתה כאן שנים. זה היה רגע של אמונה גדולה, של תקווה שהתממשה ושל עם שמסרב לוותר על ילדיו.

מאחורי הרגע הזה עמד סיפור עמוק של קהילה מלוכדת. עוד הרבה לפני שידענו מתי תגיע הבשורה, כל מערכות העיר כבר התגייסו כאיש אחד: אנשי חינוך ורווחה, עובדי עירייה ומתנדבים, צעירים וקשישים. כולם פעלו לאורך כל השנתיים האחרונות מתוך תחושת שליחות משותפת לשמור על התקווה, לחזק את משפחת אוחנה ולתת גב קהילתי אמיתי לה ולמשפחות החיילים שנאבקים למען ביטחוננו. זו עוצמתה של החברה הישראלית, וזו גם עוצמתה של הרשות המקומית: לעמוד בחזית ברגעים המורכבים ביותר, להיות העוגן של התושבים ולהוכיח דווקא ברגעים הקשים ביותר – אנחנו שם למען הציבור.

כשיוסף חיים שב הביתה, קריית מלאכי לבשה חג. רחובות העיר התמלאו עוד ועוד אנשים, דגלים הונפו בגאון, לצד תפילות ודמעות של שמחה. זה היה רגע שמזכיר לנו מי אנחנו באמת – עם מאמין, חזק ונחוש, עם שמסוגל להפוך כאב לתקווה.

ועכשיו, כשהאור מתחיל לחזור לעיר ולמדינה, האחריות שלנו היא להביט קדימה. לשקם, לחזק, ולבנות את ישראל מתוך הערבות ההדדית שהוכיחה ומוכיחה את עצמה שוב ושוב. כאן, ברשויות המקומיות, מתרחש השיקום האמיתי – באוזן הקשבת, בעזרה הנכונה, וביכולת להחזיר את תחושת הבית לכל מי שנפגע. העתיד שלנו תלוי בראש ובראשונה בנו ובאחדות בינינו, באמונה ובאהבת הארץ. כמו שכבר הוכחנו – כשאנחנו פועלים יחד, אין כוח בעולם שיכול לשבור אותנו.

קריית  מלאכי חוגגת את שובו של יוסף חיים אוחנה הביתה (צילומים מיטל כהן פומברג, מנדי טוויטו באדיבות עיריית קריית מלאכי)

שובו של יוסף חיים אוחנה הביתה הוא סיפורה של עיר שלמה – עיר שיודעת לעמוד יחד, באמונה ובאהבת ישראל. עיר שבה הכאב הופך לתקווה, והתקווה הופכת למעשה. בערב שמחת תורה למדנו כולנו שיעור חשוב על אחדות, על רעות, ועל מה זה להיות קהילה אמיתית.

קריית מלאכי תמשיך להיות עיר של חסד, עיר של אחדות ושל לב רחב, עיר שבה כל תושב מרגיש בית – ובעיקר, עיר שממשיכה להאמין ולחכות עד שכל ילד וילדה של עם ישראל ישובו הביתה.

מתוך האור הזה נמשיך להתפלל לקב"ה שייתן לנו כוח להמשיך, כוח להחיות את הימים, כוח לקוות לעתיד של שלום, ביטחון ושקט בארץ האהובה שלנו. מכאן אני מצדיע לחיילי ומפקדי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון, על אומץ ליבם, על עמידתם האיתנה ועל רוח הגבורה שמגנה על כולנו. יחד נמשיך לחבק באהבה את משפחות החללים, נשלח החלמה מהירה לפצועים – ונזכור תמיד: כוחנו באחדותנו.

עוד ב-

80 שנה אחרי: האם אירופה שוב מתעלמת מהאיום?

לכתבה המלאה

*הכותב, אליהו זוהר, הוא ראש עיריית קריית מלאכי.