כאילו חסרו דוגמאות לניתוק של משרד האוצר מתחושות החרדה הכלכלית ואי-הוודאות שאחזו בחלקים מהציבור, מישהו שם התעקש להנחית דווקא השבוע על שולחן הדיונים גזירה חדשה-ישנה נגד מעמד הביניים הישראלי: ביטול של הטבות המס לקרנות ההשתלמות של שכירים ועצמאים – התמריץ הממשלתי האחרון שעדיין מעודד את המגזר היצרני כאן לחסוך לטווח הבינוני והארוך, גם לקראת תרחיש של ירידה בהכנסות כמו שרבים חווים במלחמה הנוכחית.

המסר המובלע בעצם היוזמה ברור כשם שהוא מכאיב: כספים לגרעינים תורניים וקצבאות לאברכים אפשר למצוא בשפע, גם תחת אש, אבל הטבות למשלמי המיסים שמתפרנסים למחייתם? תסתדרו בלעדיהן ותתגייסו למילואים.

הרעיון המרושע להכביד את הגבייה על חסכונות עממיים, המשמשים את העובדים כאן למימון שיפוץ בבית או טיול בר-מצווה, לא נולד במהלך המלחמה בעזה. התפיסה המסורתית של האוצר גורסת שמהטבת המס נהנים בעיקר שכירים חזקים יחסית, באופן שמעניק להם פטור מתשלום למדינה על מקצת הכנסתם.

זו עמדה שכמובן מתעלמת לגמרי מהמציאות הייחודית בישראל, כששני עשירונים בלבד אחראים ל-93% מהמיסים הישירים המגיעים לממשלה – ומקבלים ממנה בתמורה פחות תמיכות ושירותים בהשוואה למערב. האחרון שנפל בפח היה השר לשעבר רוני בר-און, שביוני 2008 הודיע על מיסוי קרנות ההשתלמות – אך נאלץ לחזור בו מיד בעקבות סערה ציבורית ואיומים בהשבתת המשק. עכשיו, בחסות המלחמה והחור העמוק שנפער בתקציב, יש מי שהחליטו לחקות את טעותו.

ההגינות מחייבת להודות שאכן מדובר בחריג בולט לשיטת הגבייה בישראל: בניגוד לכלל שלפיו מטילים מס על כל תמורה מהמעסיק – מההכנסה, דרך הרכב הצמוד ועד התלושים לחג – חיסכון אחד לכל ישראלי נותר מקלט בטוח, בתנאי שלא ימשוך את הכסף במשך 6 שנים לפחות. בפרק הזמן הזה העובד מפריש 2.5% מהברוטו, והמעביד מוסיף עד 7.5%, כשהסכום כולו מנוהל בקרן השקעות עם פרופיל סיכון לבחירה (סולידי, בינוני או מנייתי).

מתוך הקופה ניתן ליטול הלוואות בריבית אטרקטיבית, כשההון הצבור משמש בטוחה, ובתום התקופה אפשר לקבל את החיסכון – כשגם הרווחים וגם ההפקדות, על חלק השכר שעד כ-16,000 ₪, פטורים מתשלום מס. במיצוי מלא של ההטבה, מדובר בדרך כלל בפדיון של עשרות אלפי ₪ לאדם – והעובדה שמדובר ב"נטו", כלומר מזומן לחשבון הבנק, הפכה את קרנות ההשתלמות למכשיר פופולרי במיוחד בהסכמים קיבוציים ואישיים במשק.

אך האם כל מה שטוב לעובדים, רע בהכרח למשרד האוצר? בימים של דשדוש בשוק ההון, תעשיית החסכונות דווקא מייצרת ביקושים קבועים למניות ולאג"ח, שמגבירים את הסחירות בבורסה בת"א. כשמשפחות נאלצות ליטול או להקפיא הלוואות בריבית דו-ספרתית, "הקופה הקטנה" של הישראלים מסוגלת לעיתים להעמיד להם אשראי במחצית מהעלות.

כשהביטחון הכלכלי בשפל, עצם קיומה של חגורת שומן פיננסית – כסף ששמור ליום סגריר – מספק לצרכנים את השקט הנפשי להמשיך ולקנות, עד גבול מסוים, מעסקים שאחרת היו עלולים לקרוס. וכן, גם תוך כדי לחימה, אזרחים שגויסו למילואים או פונו מבתיהם בטווח האש, יודעים שבמקרה של משבר יש "מחסני חירום" שעליהם אפשר להסתמך. אגב, משרד האוצר עצמו הוא שהתיר בתקופת הקורונה למשוך כספים מתוך קרנות ההשתלמות גם אם לא חלפו 6 שנים של הפקדות כנדרש בחוק – והכול מתוך הבנת מעמדן כחגורת ההצלה במצבי קיצון.

המחשבה המעוותת, שגם את המשענת הדקה הזו מותר לרסק בנימוק של גירעון המלחמה, מסגירה את היחס האמיתי של הממשלה למעמד הביניים: פרה חולבת, שתשלם עוד ועוד מיסים, בין השאר כדי לממן התחייבויות פוליטיות שישולמו כסדרן לשותפות המגזריות. שוב מתברר מה שוות ההבטחות של סמוטריץ': בזמן ששר האוצר נחרץ שלא להעלות את שיעורי המס, פקידיו משתעשעים ב"ביטול פטורים קיימים" – כאילו לא מדובר בעוד מאותו הדבר עצמו. טוב, לפחות לזה כבר התרגלנו: סמוטריץ' הבטיח לקצץ 1.6 מיליארד שקל מהכספים הקואליציוניים, מתוך כ-2.5 מיליארדים זמינים, ובפועל הוריד כ-960 מיליון שקל בלבד. ההתמקדות התקשורתית המוחלטת בהשבתם המשמחת של החטופים, מיסכה וטשטשה השבוע גם את השערורייה הזו.

למרות הכול, בואו נזרום לרגע עם הרעיון המטופש של האוצר: כשהליכי החקיקה בכנסת יתקדמו, ולחוסכים יתבהר שאכן יוטל אוטוטו מס על הצבירה בקרנות השתלמות, יחל גל משיכות חסר תקדים של ההון הנזיל מתוכן – כלומר, חשבונות שהוקמו לפני 6 שנים ויותר. פדיונות הענק יחייבו את מנהלי הכספים למכור כמויות אדירות של מניות ואג"ח בבת אחת – פעולה שתיצור עודף היצע על הביקוש בשוק ההון, ותוביל כנראה לירידה במחיריהם של ניירות הערך.

עד כאן המדינה לא הרוויחה שקל נוסף אחד, אך אולי כבר חוללה מפולת שפגעה גם בעמיתי הפנסיה. בהיעדר הטבת המס, הפקדות חדשות ממילא כבר לא יתגלגלו לשוק החסכונות, אלא יתווספו ישירות לשכרם של העובדים הזכאים – ואז ישכבו ברובם בעו"ש עם ריבית אפסית, לשמחתם של הבנקים שבתורם יתווכו את הכסף ביוקר למישהו אחר. האם זו באמת התוצאה שבה מעוניינים אנשי מפתח באוצר? עד כדי כך צרים אופקי החשיבה והחיזוי של המשרד הכלכלי החשוב בישראל?

למרבה המזל, נראה שהפעם כל זה יישאר בגדר תרגיל אקדמי בלבד. עם פרסום הידיעות הראשונות על כוונה להטיל מס על קרנות ההשתלמות, יו"ר ההסתדרות מיהר להתערב – ממש כמו לפני 15 שנה – ודרש לגנוז מיד את היוזמה. ספק אם 2024, שבהסתברות לא מבוטלת תהפוך לשנת בחירות, תיראה לנתניהו וסמוטריץ' כמו עיתוי מתאים לחבל בחסכונותיהם של כמיליון עובדים מרחבי הקשת המפלגתית.

עוד ב-

הבור התקציבי של המלחמה: האם באוצר ייאלצו להטיל מיסים על הציבור? | מתן חודורוב

לכתבה המלאה

בכל זאת, מהמיני-סערה הנוכחית, אפשר ללמוד שבאוצר לא בוחלים בפתרונות הזויים ומזיקים להתמודדות עם הסיטואציה הבלתי אפשרית שאליה נקלעו שם: זינוק בהוצאות הביטחון לצד צניחה בהכנסות, הרחבת הגירעון, וסירוב מצד הדרג הפוליטי להתחייב מראש להסיט בין 8 ל-10 מיליארד שקלים של כספים קואליציוניים בתקציב הבא. המלכוד הזה, שאין מה לקנא בו, עלול עוד להוליד בהמשך "פתרונות קסם" לא פחות מקוממים, על חשבון מי שנושאים כבר ממילא בנטל.