דעות

ישראל מושפעת כבר היום: הכלכלה שמייצרת והכלכלה ששומרת ערך

מהמעבר לכלכלה מעגלית, דרך רגולציה גלובלית ועד הפער הישראלי - זה כבר לא נושא סביבתי, אלא כלכלי-אסטרטגי

יאיר אבידן | 19/4/2026 20:43

הכלכלה המודרנית מצטיינת בייצור כאשר היא פחות טובה בשימור. במשך שנים מודדים הצלחה דרך צמיחה ותוצר, אך מתחת למספרים מסתתרת מציאות מורכבת יותר לפיה חלק ניכר מהערך שנוצר פשוט אובד.

משאבים שנכרו, אנרגיה שהושקעה, מוצרים שיוצרו ותשתיות שנבנו אינם ממוצים לאורך חייהם. זה אינו כשל נקודתי, אלא תוצאה של מודל כלכלי על מאפיינים לינאריים - של לייצר, להשתמש, לזרוק.

כאן נכנסת הכלכלה המעגלית כשינוי תפיסתי וניהולי לפיו יש לפעול לתכנון מוצרים עמידים, הארכת חיי נכסים, שימוש חוזר, תיקון ושימור ערך לאורך זמן. זהו מעבר מחשיבה של זרימה לחשיבה של מלאי. לא רק כמה ייצרנו, אלא גם כמה ערך הצלחנו לשמר לאורך זמן.

המשמעות הכלכלית ברורה, כאשר ברור שאובדן ערך אינו רק סוגיה סביבתית. הוא פוגע בפריון, מעלה עלויות, מגביר תלות במשאבים תנודתיים ומחליש חוסן. כאשר אנרגיה מתבזבזת, חומרי גלם הולכים לאיבוד ומוצרים נזרקים מוקדם מדי, הכלכלה מממנת מחדש שוב ושוב את אותו ערך.

אך הסיפור רחב יותר. לא מדובר רק בכלכלה, אלא גם באופן שבו אנחנו משתמשים במשאבים. מצד אחד יש בזבוז, ומצד שני יש מחסור. אנחנו מייצרים יותר ממה שצריך, אבל לא תמיד במקום ובזמן הנכונים.

כשמוצרים ונכסים אינם מנוצלים לאורך זמן, נפגעת היכולת לתת מענה יציב והוגן לצרכים בסיסיים. ובמקביל, מה שנראה פעם כבעיה רחוקה כמו זיהום או שימוש יתר במשאבים, חוזר אלינו דרך עלויות גבוהות יותר, מחסור והגבלות. בסופו של דבר, זה משהו שפוגע ישירות בכלכלה עצמה וביכולת שלה להמשיך ולייצר ערך.

בעולם כבר מבינים זאת באופן שהכלכלה המעגלית הופכת בהדרגה ממסגרת רעיונית לשפת ניהול, מדידה ורגולציה. באירופה, למשל, מתפתחת מערכת רגולטורית שמגדירה מחדש את כללי המשחק לפיהן קיימות דרישות לעמידות ותיקון מוצרים, אחריות יצרן לאורך מחזור החיים ושקיפות נתונים. מדינות נוספות מתקדמות בכיוונים דומים כאשר במקביל מתפתחים גם מדדים חדשים בעולמות התוכן של היקף הערך שאובד ונשמר.

ראוי להביא לידיעה את קיומו של דוח בינלאומי עדכני - “The Circularity Gap Report 2026 – The Value Gap” של Circle Economy בשיתוף Deloitte המצביע על כך שכשליש מהערך הכלכלי הגלובלי אובד מדי שנה כתוצאה מהשימוש הליניארי - שימוש קצר טווח במוצרים ובמשאבים. המשמעות היא תפיסתית לפיה הכלכלה אינה רק מייצרת ערך, אלא גם שוחקת אותו באופן שיטתי.

ישראל אינה מחוץ למשוואה. היא מושפעת כבר היום, גם אם לא תמיד באופן גלוי. היצוא הישראלי, בעיקר לאירופה, כבר נדרש לעמוד בסטנדרטים חדשים של עמידות מוצרים, שימוש בחומרים ותיעוד לאורך מחזור החיים.

המשמעות היא שגם יצרן ישראלי שאינו פועל "כמעגלי" מבחירה נדרש להתאים את עצמו כדי להמשיך לפעול בשווקים המרכזיים שלו. במקביל, שרשראות האספקה הגלובליות משתנות, לפיהן חברות בינלאומיות דורשות מהספקים שלהן שקיפות, הפחתת פסולת ושימוש יעיל במשאבים. הדרישות הללו מחלחלות כלפי מטה, ומשפיעות גם על חברות מקומיות.

גם שוק ההון מתחיל לשקף את המגמה. משקיעים, במיוחד זרים ומוסדיים, בוחנים יותר ויותר לא רק תוצאות פיננסיות בטווח הקצר, אלא גם עמידות, תלות במשאבים וסיכונים לאורך זמן. חברות שמצליחות להראות שימוש יעיל יותר במשאבים וניהול טוב יותר של מחזור חיי המוצר נתפסות כפחות מסוכנות ויותר יציבות.

במקביל, קיימת גם פעילות פנימית. בישראל נחקקו חוקים בתחום הפסולת ואחריות יצרן, בעיקר באריזות ובפסולת אלקטרונית, והם יוצרים תשתית ראשונית של אחריות לאורך חיי המוצר. לצד זאת, מתקיימות יוזמות ממשלתיות, ותכניות שמנסות לקדם מעבר לכלכלה מעגלית, גם אם עדיין בהיקף מוגבל. במגזר העסקי, בעיקר בקרב חברות גדולות או כאלה שפועלות בשווקים בינלאומיים, מתחילים לראות הטמעה של עקרונות כמו צמצום פסולת, שימוש חוזר וניהול יעיל יותר של משאבים.

ועדיין, כל אלה מתרחשים יותר כתגובה ללחצים חיצוניים או כיוזמות נקודתיות, ופחות כחלק מאסטרטגיה לאומית כוללת.

וראוי לציין כי הפוטנציאל קיים. ישראל ככלכלה קטנה ופתוחה, תלויה ביבוא משאבים ופועלת במרחב פיזי מוגבל, יכולה להרוויח במיוחד משיפור יעילות ושימור ערך. לצד זאת, לישראל יתרון בטכנולוגיה, נתונים וחדשנות, כאשר אלה בדיוק הכלים הנדרשים לניהול מעגלי מתקדם.

כאן נדרשת הסתכלות רב רמתית שכבתית. ברמת הפרט, מדובר בבחירות של שימוש מושכל והעדפת עמידות. ברמת התאגיד, זהו מעבר אסטרטגי של תכנון מעגליות, הארכת חיי מוצר, מודלים של שירות וניהול שרשרת ערך שמכוונת לשימור ערך. ברמת בעלי העניין ובעיקר משקיעים ומלווים, נדרש עדכון של מודלי הסיכון כך שישקפו עמידות, תלות במשאבים ויכולת שימור ערך.

וברמת המדינה ומוסדותיה, כאן נקבעת התוצאה של קביעת יעדים, מדידה, תמריצים ורגולציה שמעודדת ערך לאורך זמן ולא רק טיפול בסוף חיי מוצר.

הכלכלה המעגלית אינה תוספת ירוקה, אלא שינוי באופן שבו כלכלה יוצרת ושומרת ערך. בעולם שבו כללי המשחק כבר משתנים, המתנה אינה ניטרלית. היא בחירה. כאן נשאלת השאלה האם נדע לעשות זאת בזמן, באופן שמייצר ערך, חוסן ואחריות לדורות הבאים.