בראשית חודש מרץ נערך בלונדון כנס The Net Zero Summit 2026 – מפגש בינלאומי של מנהלי קיימות, מנהלים בכירים וחברות מובילות, שביקש לענות על שאלה אחת פשוטה אך מורכבת: כיצד עוברים מהצהרות על Net-zero (נטו אפס פליטות מייצג איזון מלא בין פליטות גזי חממה להסרתן) לביצוע בפועל.

אם עד לפני שנים ספורות השיח הארגוני התמקד בעיקר בהכרזה על יעדים ארוכי טווח, הרי שהטון בכנס האחרון בלונדון היה שונה לחלוטין. המסר שחזר שוב ושוב במסגרת הפאנלים, בהם השתתפו מנהלי הקיימות (Chief Sustainability Officers), היה חד וברור: הסתיים עידן ההצהרות, החל עידן היישום.

במהלך העשור האחרון אימצו חברות רבות יעדי Net-Zero – אך לדברי המשתתפים, האתגר האמיתי אינו עוד קביעת היעד אלא תרגומו למציאות עסקית: כיצד מפחיתים פליטות בפעילות היומיומית של החברה? כיצד משנים שרשרת אספקה גלובלית? וכיצד משלבים שיקולי אקלים בהחלטות השקעה, רכש ופיתוח מוצרים?

אחת התובנות המרכזיות שעלו בדיונים הייתה כי רוב הפליטות אינן נמצאות בתוך הארגון עצמו. בחברות רבות החלק הארי של הפליטות, לעיתים יותר מ-80%, מגיע דווקא משרשרת האספקה. משמעות הדבר היא שהמעבר לכלכלה דלת פחמן אינו יכול להיעשות על ידי חברה בודדת. זהו מהלך המחייב שינוי עמוק בכל שרשרת הערך באמצעות ספקים, שותפים עסקיים ולקוחות.

מנהלי קיימות סיפרו כי יותר ויותר חברות משלבות דרישות אקלימיות במסגרת חוזי הרכש, מודדות פליטות לאורך שרשרת האספקה ומנהלות דיאלוג עם ספקים במטרה להפחית פליטות. במילים אחרות, Net-Zero הופך להיות פרויקט של אקוסיסטם עסקי שלם.

התובנה השנייה בכנס נגעה לשינוי המתרחש בתפקיד מנהל הקיימות. בעבר נתפס התפקיד בעיקר ככזה העוסק בדיווח ESG, ובעמידה בדרישות רגולטוריות. כיום, לפי הדוברים בכנס, התפקיד משתנה במהירות. מנהלי קיימות הופכים למנהלי טרנספורמציה המעורבים באסטרטגיה העסקית, בפיתוח מוצרים, בהחלטות השקעה ובניהול סיכונים. משתקפת מגמה רחבה יותר: קיימות אינה עוד תחום צדדי, כי אם חלק מהליבה האסטרטגית של העסק.

נושא נוסף שחזר בדיונים הוא חשיבות הנתונים. חברות רבות מתקשות למדוד פליטות בצורה אמינה, במיוחד כאשר מדובר בפליטות לאורך שרשרת האספקה. לכן, אחד האתגרים המרכזיים של המעבר ל-Net-Zero אינו דווקא טכנולוגי – אלא מידע הכולל מדידה, שקיפות ויכולת לקבל החלטות על בסיס נתונים. אך אולי המסקנה החשובה ביותר שעלתה מהדיונים היא שהנושא כבר אינו מצוי רק בידיהם של מנהלי קיימות. יותר ויותר חברות מביאות את סוגיות האקלים והקיימות אל שולחן ההנהלה והדירקטוריון כאשר הסיבה לכך ברורה: המעבר לכלכלה דלת פחמן משפיע על השקעות, על מודלים עסקיים ועל ניהול סיכונים.

מנקודת מבט זו, Net-Zero אינו רק יעד סביבתי. הוא הופך להיות אחד האתגרים האסטרטגיים המרכזיים של הנהלות חברות בעשור הקרוב. מכאן גם עולה קול קורא ברור. המעבר לכלכלה דלת פחמן לא ייקבע רק בכנסים בינלאומיים או בהכרזות ממשלתיות. הוא ייקבע בהחלטות שמתקבלות יום-יום בחברות, בדירקטוריונים, במוסדות פיננסיים ובשרשראות אספקה גלובליות.

מנהיגות עסקית, רגולטורית ופיננסית נדרשת כעת לעבור משיח של יעדים לשיח של יישום הכולל מדידה אמינה של פליטות, שילוב שיקולי אקלים בהחלטות השקעה, והטמעת קיימות בליבת האסטרטגיה העסקית. בסופו של דבר, כפי שניתן היה להבין היטב מהדיונים בלונדון, השאלה כבר אינה האם העולם העסקי ינוע לכיוון Net-Zero, השאלה האמיתית היא מי יוביל את המעבר ומי יישאר מאחור.

עוד ב-

בין חינוך להון אנושי: המבחן שיקבע את עתידה של ישראל

לכתבה המלאה

*הכות הוא כלכלן בכיר והמפקח על הבנקים לשעבר. כיום יו"ר הוועדה המייעצת – מרכז אריסון ל-ESG, אוניברסיטת רייכמן.