מחקר פורץ דרך שנערך באוניברסיטת  UCLA בלוס אנג'לס מציג תובנה מפתיעה על האופן בו אנו שופטים את מהימנותם של אנשים שבגדו באחרים. החוקרים גילו כי בעוד שבאופן כללי אנו נוטים לחשוד באנשים שבגדו בעבר, הדבר משתנה דרמטית כאשר הבגידה משרתת את האינטרסים שלנו.

"בניגוד לאינטואיציה הראשונית שלנו, ההחלטה במי לתת אמון אינה מבוססת רק על ההיסטוריה של בגידות", הסבירה פרופ' ג'יימי קרמס מ-UCLA, אחת החוקרות הראשיות במחקר. והיא גם המחישה והציעה לחשוב על חבר שתמיד מספר לכם סודות של אחרים, אבל את הסודות שלכם הוא דווקא יודע לשמור, במקרה כזה, למרות שהוא בוגד באחרים, אתם עשויים עדיין לראות בו אדם אמין, טענה.

במסגרת המחקר, שפורסם בכתב העת Evolution and Human Behavior, נערכה סדרת ניסויים שבחנה את התגובות של משתתפים למצבי בגידה שונים - החל מחברויות, דרך מערכות יחסים רומנטיות ועד יחסים מקצועיים. התוצאות היו עקביות: כאשר הבגידה הועילה למשתתפים או לא השפיעה עליהם ישירות, הם המשיכו לראות את הבוגד כאדם אמין.

המשתתפים התבקשו לדרג את רמת האמון שלהם בכל דמות על סולם של שבע נקודות, כולל שאלות כמו "האם הייתי סומך על האדם הזה שישמור על סודותיי?". התוצאות הראו בבירור: מי שבגד נחשב לפחות אמין, אך לא כל הבוגדים דורגו באותה רמה שלילית. כאשר הבגידה פעלה לטובת המשתתף, הדמות נתפסה כראויה לאמון.

החוקרים הסיקו כי שיפוט האמון שלנו מושפע לא רק מאופיו של האדם אלא גם מהשפעת מעשיו עלינו. גם במערכות יחסים חבריות, רומנטיות ומקצועיות, האינטרס האישי משחק תפקיד מרכזי בהחלטות שלנו לסמוך או לא לסמוך על מישהו.

ממצא מעניין במיוחד התגלה בניסוי שעסק בשיתוף סודות בין חברים. המשתתפים נטו להעריך כאמינים אנשים שחשפו בפניהם סודות של אחרים, למרות שאותה התנהגות בדיוק נתפסה כבלתי אמינה כאשר הסוד שנחשף היה שלהם.

"בפועל השיפוט שלנו מונע במידה רבה משיקולים של אינטרס אישי" מסכמת פרופ' קרמס.

עוד ב-

האונס שמטלטל את העולם: 20 שנה נגזרו על "המפלצת"

לכתבה המלאה