אחרי חודשים של הפגנות, רעש וצלצולים, רדיפת נבחרי הציבור והטרדת כל הסובבים להם, בממשלה ובקואליציה הפנימו בימים האחרונים שאם לא יחלו לפעול בעצמם לאכיפת החוק במרחב הציבורי, אין מי שידאג לכך במקומם. הסנונית הראשונה הייתה השרה להגנת הסביבה עידית סילמן ששיגרה למפכ"ל המשטרה, רנ"צ יעקב שבתאי, מכתב בו היא דורשת לאכוף את תקנות הרעש ומתווה בג"צ שמטרתם להגן על בריאותם ואיכות חייהם של אזרחי ישראל. בין היתר ציינה במכתבה כי "לצד הבטחת הזכות הדמוקרטית להפגין, אין זה סביר שאזרחים יסבלו ממפגע רעש בלתי סביר וחמור בביתם הפרטי".

מייד אחריה פורסם הבוקר (ה') כי בכוונת רה"מ נתניהו לכנס דיון לבחינת כלים להגנת ביטחונם של שרים וח"כים מפני התקפות מפגינים ואיומים נוספים. כמו השרה סילמן, גם רה"מ מבין שיש לפעול אקטיבית כדי למנוע את האלימות הבלתי פוסקת ובלתי נאכפת של צד אחד במדינה ואסור להמשיך ולשבת בחיבוק ידיים לאור גילויי האלימות ההולכים וגוברים שחצו כבר מזמן את גבולות המחאה הלגיטימיים. המטרה ברורה – דמוקרטיה כן, אלימות אינה באה בחשבון, קל וחומר כנגד אוכלוסיות 'חפות מפשע' והחברה בכללה. הפגנה כן, חסימות כבישים, הבערת צמיגים והטרדת נבחרים אינם מתקבלים על הדעת.

אין עוררין על כך שזכות ההפגנה היא נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית, אך כאשר הלגיטימיות להפגנה בחסות החוק חוצה קווים אדומים בוהקים, היא נוטעת בקרב קהלים רחבים מאוד בציבוריות הישראלית תחושות קשות של אכיפה סלקטיבית ואי שוויון בפני החוק. אני מצפה מרשויות החוק לאמץ באופן מידי את החלטת בג"צ והמשטרה בנוגע להפגנות דאז מול ביתם של רה"מ לשעבר נפתלי בנט ושר המשפטים לשעבר אבי ניסנקורן. במסגרת המתווה, בג"צ התיר בין היתר על קיום הפגנות בתדירות של עד שלוש הפגנות בשבוע במרחק מאות מטרים מביתו של איש הציבור וללא הקמת 'רעש חזק או בלתי סביר' במרחק מאות מטרים מאזור המגורים.

שריפת צמיגים מול ביתו של שר משפטים שמקדם את רצון בוחריו בקלפי גורמת לפגיעה קשה ומסוכנת של הציבור הישראלי ברשויות אכיפת החוק. הזכות להפגין היא מאבני היסוד בחברה דמוקרטית בריאה, אבל עם שאוהב את ארצו לא שורף אותה, לא גורם לפגיעה קשה בילדים ובקשישים שנחשפים לרעלים, לא חודר בצורה ברוטלית למרחב האישי והפיזי של הפרט ולא פוגע בצורה חסרת תקדים בחופש התנועה ובשגרת חייהם של תושבים תמימים. 

כפי שהודגש על ידי בג"צ, יש לאסור באופן נחרץ ולהעמיד לדין שימוש באמצעים רועשים כמו מכשירי הגברה, זמבורות וגדרות תיל בסמוך לבתי מגורים ומוסדות חינוך אשר גורמים לרעש בלתי סביר בשעות היום, ולמפגעי רעש קשים אף יותר בשעות הלילה. לא יכול להיות שבמדינת חוק מתוקנת תינתן האפשרות לקבוצת אנרכיסטים להבעיר צמיגים ולחסום נתיבי גישה לחניות מגורים. מפגני אלימות ברוטליים וחסרי מעצורים גורמים לירידה חסרת תקדים במידת האמון של הציבור בגורמי אכיפת החוק, ומכאן קצרה הדרך לאנרכיה ולתחושת 'כל דאלים גבר'.

גם במשפחה יש ויכוחים אך אף אחד לא שורף את הבית על יושביו. כולם מנהלים דיון ושיח מתוך כבוד ואחווה למרות הכעס ואי ההסכמה. ישנו קו עדין בין ויכוח לגיטימי, עם כל המטען שבו, לבין התפרעות ואובדן שליטה. זהו החוט הדק המבדיל בין דמוקרטיה לאנרכיה ואותו אסור לקרוע בשום פנים. כולנו כאן יחד כמשפחה המנהלת ויכוח תהומי בין הצדדים, אך מתוך כבוד, אחווה ואהבה אחד לשני ולא מתוך שנאה ודמוניזציה לשווא – וכך עלינו להמשיך לנהוג.

עוד ב-

"זה הפרויקט המשמעותי הכי גדול שנעשה אי פעם בישראל"

לכתבה המלאה

הכותב הוא ראש המועצה המקומית בית אל