שר הביטחון ישראל כץ, הציג לאחרונה חוק גיוס חדש – אבל בואו נניח את הדברים על השולחן: זה ממש לא חוק גיוס, זהו חוק השתמטות. מדובר בפשרה ריקה מתוכן שתכליתה לרצות את המפלגות החרדיות, גם אם זה על חשבון ביטחונה של מדינת ישראל ויכולתה להגן על עצמה.

הפער בין המציאות לתירוצים
את החוק החדש הציג שר הביטחון כץ ללא נציגי הצבא. מדוע? כי צה"ל עצמו הדגיש בבירור: אפשר לגייס את כולם. בניסיון לרצות את המפלגות החרדיות, הציע שר הביטחון לוליינות חישובית בניסיון ליצור רושם שתוך 7 שנים יגוייסו 50% מהחרדים. בפועל מדובר רק במחזור גיוס אחד, וגם זה בהנחה שההנהגה החרדית תואיל בטובה לעמוד ביעדי הגיוס הנמוכים שנקבעו.

חשוב להבין: החוק של השר כץ אינו פשרה אלא כניעה לסחטנות של קבוצה שהפכה את ההשתמטות לאידאולוגיה. בישראל של 2025, רוויית האיומים הביטחוניים, אנו זקוקים לכל אזרח שיכול לאחוז בנשק. מי שלא מתאים לשירות צבאי, יכול לבצע שירות לאומי במשטרה, כוחות הכיבוי וההצלה – לא חסרות משימות. כדי לעמוד במשימות ולאפשר לצה"ל לפרוס את כוחותיו באופן מלא בכל הגבולות, חייבים לקבוע כי אין מקום לפריווילגיות על בסיס השתייכות מגזרית.

בלי סנקציות מחמירות – אין שוויון
כל צעיר בגיל 18 – יהודי, דתי, חרדי או חילוני, מוסלמי, נוצרי, דרוזי וצ'רקסי – חייב להתייצב לשירות צבאי או לאומי. על מנת לאכוף את החובה הזו חייבים ליצור גם סנקציות מתאימות. חוק ללא סנקציות משמעותיות לא באמת יוצר שוויון. לא יעלה על הדעת שמשתמטים משירות יוכלו ליהנות מהטבות כלכליות מהמדינה. לכן מי שישתמט יצטרך לוותר על הנחות בארנונה, קצבאות, הנחות במכרזים של רשות מקרקעי ישראל ושלל הטבות חומריות.

אך לא די בכך. חייבים לקבוע כלל אחד ברור: מי שמשתמט, לא יכול לקבוע את הגורל של מי שמתגייס. חוק שמשאיר את ההחלטות החשובות בידי קבוצות לחץ פוליטיות מייצג אינטרסים צרים ולא את כלל הציבור במדינת ישראל. מפלגות חרדיות הצביעו עבור החוק כדי לשמר את מעמד הבוחרים שלהן כ"מחוץ לחובה". כך, צעיר חרדי יכול להמשיך ללמוד בישיבה ללא שום השלכות, בעוד בן גילו מהמגזר הכללי נשלח לשירות קרבי שעלול לסכן את חייו. מהסיבה הזו בדיוק יש לקבוע בחוק שזכות ההצבעה לכנסת תלויה בשירות צבאי או לאומי. לא שירתת – לא הצבעת.

צה"ל הצהיר בפה מלא שהוא ערוך לגיוס המוני של חרדים כבר ב-2026. אין שום סיבה אמיתית לעיכובים או מריחות. הגיע זמן גיוס לכולם. השורה התחתונה היא אחת: מי שלא משרת – לא יכול לקבוע את עתיד המדינה.

עם אחד, נטל אחד
השירות הצבאי והלאומי הוא לא רק חובה, אלא גם זכות – זכות לתרום, להגן ולהיות חלק מחברה ישראלית חזקה ומלוכדת. חוק הגיוס החדש של ישראל כץ מפצל את העם במקום לאחד אותו. הוא מנציח קרע חברתי שבו חלק מקריבים הכול, בעוד חלק לא נותנים דבר.

ישראל ביתנו, לא תעמוד מנגד. אנחנו נמשיך להיאבק למען חוק שיבטיח שוויון אמיתי – שבו כל אזרח במדינה תורם ולוקח חלק. מי שמשרת – קובע. מי שמשתמט – לא. פשוט מאוד.

*הכותב, ח"כ עודד פורר, הוא יו"ר סיעת ישראל ביתנו.  

עוד ב-

סקר מפתיע: כמה ממצביעי הימין תומכים בעסקת החטופים?

לכתבה המלאה