התחדשות עירונית היא אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה. היא מחייה שכונות ותיקות, מחזקת את הביטחון האישי של התושבים, מוסיפה יחידות דיור ומזרימה חמצן כלכלי לערים. עם זאת, מחוץ למרכז הארץ, באזורים שבהם מחירי הדיור נמוכים יותר, יזמים וקבלנים נתקלים בחסם משמעותי: פרויקטים אינם כלכליים. התוצאה? שכונות ישנות מתפוררות, הדירות לא ממוגנות והזדמנות נדירה לפיתוח – מתפספסת.

במרכז הארץ, מאפשרים מחירי הדירות הגבוהים התחדשות עירונית בקצב מסחרר. במקומות אחרים, המשוואה שונה לחלוטין: עלויות הבנייה גבוהות, אך המחירים למכירה נמוכים. המשמעות: פרויקטים רבים הופכים לבלתי כדאיים כלכלית. כאשר אין רווחיות – אין התחדשות, זה עד כדי כך פשוט.

המציאות הביטחונית בצפון הוכיחה עד כמה דחוף לחדש ולבנות: וכשלאלפי דירות אין מיגון, התושבים חשופים לסיכון ממשי. לכך צריך להוסיף סכנה נוספת שמאיימת על יישובים רבים – רעש אדמה. חשוב להבין: רעידת אדמה משמעותית במדינת ישראל היא לא שאלה של "אם" אלא של "מתי" – והבינוי הישן פשוט לא יעמוד בה. בשנים הקרובות נצטרך לבנות עשרות אלפי דירות חדשות וממוגנות – אך אם לא ניצור מנגנון כלכלי נכון, שום דבר לא יזוז.

תמריצים כלכליים ברורים לקבלנים ורשויות
כדי להבטיח שההתחדשות העירונית תגיע גם לכל פינה בישראל, המדינה חייבת להתערב ולספק מענה הולם. זה אומר בין היתר גם הגדלה של אחוזי הבנייה המותרים בפרויקטים בפריפריה. בנוסף, נדרשות הקלות מס משמעותיות לקבלנים ולרשויות המקדמות התחדשות עירונית. כמו כן יש לסבסד עלויות פיתוח ותשתיות, כולל מבני ציבור. בהמשך לכך יש להקצות קרקעות ציבוריות ליזמים בפרויקטים מאושרים, וקיימת חשיבות עליונה ליצור מנגנון מענקים ממשלתיים שיאזן את הפערים הכלכליים בין המרכז לפריפריה. קידום פרויקטים מחייב להפנות תמריצים לא רק לרשויות, אלא גם לקבלנים. אם לא נבטיח לקבלנים רווחיות במיזמי התחדשות עירונית בפריפריה – היא פשוט לא תקרה, חד וחלק.

אנחנו עדים להצלחתה של ההתחדשות העירונית בערים רבות בישראל. ניכר כי יש שיפור ניכר במערך התשתיות, באיכות חייהם של התושבים ובכל מה שנוגע להגברת הצמיחה הכלכלית. פרויקטים של התחדשות עירונית שיפרו שכונות ישנות, הגדילו את היצע הדיור, שדרגו את אזורי המסחר והביאו לגידול במקומות עבודה.

בזכות התחדשות עירונית ערים כמו תל אביב, חיפה ונתניה ניהנות מעליית ערך הנכסים והפיכת האזורים המוחלשים בתחומן לאטרקטיביים יותר – הן למגורים והן להשקעות. התחדשות זו לא רק שיפרה את פני הערים, אלא גם הביאה להגדלת הפעילות הכלכלית והסחר המקומי.

התחדשות עירונית בפריפריה בפרט, יכולה להיות פתרון יעיל לשימור הדור הצעיר באזורי מגוריו. כאשר הערים יתחדשו ויכללו דירות חדשות, תשתיות מתקדמות ותחבורה ציבורית ראויה, לצעירים תהיה סיבה אמיתית להישאר. פיתוח שכונות מודרניות ומתקדמות לא רק שישפר את איכות החיים, אלא גם ייצור הזדמנויות תעסוקה שיכולות להחזיק את הדור הצעיר. במקום להיגרר בלית ברירה למרכז הארץ, הצעירים ימצאו בפריפריה מקום שבו הם יכולים לפתח את הקריירה שלהם ולחיות בסביבה תומכת, מחבקת וצעירה.

שיתוף פעולה אמיתי בין רשויות מקומיות וממשלה
רשויות מקומיות יכולות לייעל תהליכים, לצמצם ביורוקרטיה וליצור ודאות תכנונית – אולם הן לא יכולות לבד. המדינה חייבת לספק את הכלים הכלכליים שיאפשרו לקבלנים לפעול בפריפריה בלי להיכנס להפסדים. אם לא נבצע שינוי כעת – הערים שלנו יישארו מאחור.

השורה התחתונה היא אחת: התחדשות עירונית בפריפריה היא לא רק צורך – היא חובה. אם נדע לייצר מודל כלכלי נכון, נוכל להבטיח תנופת פיתוח, איכות חיים גבוהה וביטחון אמיתי לתושבים. זו ההזדמנות שלנו להפוך צורך למציאות. תנו לקבלנים להרוויח – וכולנו נרוויח.

עוד ב-

הבכירה מהוועדה המחוזית: "המטרה - 30% מהבנייה החדשה בהתחדשות עירונית"

לכתבה המלאה

*הכותב, רועי לוי, הוא ראש עיריית נשר וסגן יו"ר השלטון המקומי.