ח"כ אבי מעוז ממשיך היום (חמישי) את המלחמה שלו ב"הנדסת התודעה" והפעם יצא נגד השר לביטחון פנים עמר בר-לב לאחר פרסום מודעות הדרושים במשרד עצמו שנכתבו עם נקודה מגדרית (לדוגמה: כולם.ן במקום כולם/ן). מעוז פנה לשר במכתב בו דרש לשנות את מודעות הדרושים. 

לטענת מעוז, הפנייה לשר בר-לב נעשתה בעקבות פניות שהגיעו ל'מוקד להנדסת תודעה' בגין פרסומי מודעות דרושים של המשרד לביטחון פנים בהם מופיעה הנקודה המגדרית באמצע מילים, במכתב ח"כ מעוז לשר לביטחון פנים עמר בר-לב בבקשה לתקן את אותם פרסומים - ולחזור לשימוש בעברית תקנית.

מעוז כתב כי: "הנקודה המדוברת הינה תופעה חדשה, שבאה לעולם מתוך מגמה להחליף את הלוכסן. בעוד הלוכסן, המקובל בשימוש מזה שנים רבות, מציין בשפה המקובלת שתי אפשרויות, מטרת הנקודה היא להביא לידי ביטוי את כל המרחב 'המגדרי' שבין האיש והאישה".

לדבריו, המקור של התופעה החדשה הן אג'נדות רדיקליות: "ששמו לעצמן למטרה לטשטש את ההבדלים שבין גברים לנשים, מתוך תפיסה פוסטמודרנית אשר רואה לעצמה למצווה לטשטש ואף לבער מן העולם את הזהויות המקובלות מדורי דורות בעם ישראל ובחברה האנושית – הזהות האישית, המשפחתית, הדתית והלאומית, בשל היותן ישויות מדכאות".

את דבריו סיכם כשכתב: "מדובר בניסיון לעצב מחדש תודעה ציבורית על ידי שימוש בשינויי שפה ולשון ויציאת 'שיח חדש'. בטוחני כי הדברים נעשו בתום לב, וכי לא היה בכוונתכם להיות כלי לשימושם של אותם גופים ואותן אג'נדות. אני פונה אליכם בכדי שתתקנו בהקדם את אותם פרסומים, ותחזור לשימוש בעברית תקנית, השפה שבה חזר עם ישראל להשתמש כחלק מתחייתו הלאומית".
 

כזכור, בסוף חודש אוגוסט האחרון, יו"ר הוועדה לעובדים זרים בכנסת, ח"כ איבתיסאם מראענה דרשה לנהל את הוועדה בלשון נקבה. מעוז פנה ליו"ר הכנסת מיקי לוי בדרישה לשנות את זה. 

"‏בישיבתה הראשונה של הוועדה המיוחדת לעובדים זרים, אמרה יו"ר הוועדה, ח"כ אבתיסאם מראענה ‏כי השפה של הוועדה בדיוניה תהיה בלשון נקבה", כתב מעוז במכתבו, לדבריו "‏על פי חוק יסוד 'ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי': 'עברית היא שפת המדינה', ו'לשפה הערבית מעמד ‏מיוחד במדינה'."

עוד ב-

אבי מעוז: "עם זוגות מאותו המין, האנושות לא תתקיים"

לכתבה המלאה

מעוז הוסיף כי האקדמיה ללשון עברית כבר הבהירה את עמדתה בנושא "‏באתר האקדמיה הובהר כי "צורת הזכר בעברית משמשת לא רק לזכר. היא גם הצורה שאנחנו נוקטים ‏כשאין לנו צורך להבחין במין – כלומר היא גם הצורה הסתמית, הלא מסומנת. על כן צורת הזכר יפה גם ‏לנקבות, מה שאין כן צורת הנקבה: זו מציינת רק נקבה ומוציאה את הזכר. זו דרכה של העברית.