היום (ראשון) החל יומה התשיעי של מלחמת חרבות ברזל, המערכה הכבדה שהביאה להירצחם ונפילתם של לפחות 1,400 חיילים ואזרחים ישראלים. לפי שעה, מתקפת הפתע של חמאס על ישראל גבתה גם כ-3,700 פצועים. צה"ל הודיע עד כה למשפחות של 155 חטופים שהם שבויים בידי חמאס בעזה והבשורות הקשות עדיין ממשיכות להגיע.

אחד הדברים החשובים ביותר בשמירה על הביטחון היא הקשבה להוראות פיקוד העורף וכמובן ירידה מהירה למקלטים. ברשות לתרבות הדיור מסבירים מה קורה במצב שדיירים בבניין שלכם סוגרים לכם את המקלט השיתופי עם ציוד או לחילופין לא נותנים לכם להיכנס לשם בטענה כי הוא שלהם.

ברשות לתרבות הדיור מסבירים: מקלט מהווה רכוש משותף, בהתאם להגדרת רכוש משותף, בסעיף 52 לחוק המקרקעין, כמפורט להלן: "רכוש משותף - כל חלקי הבית המשותף, חוץ מן החלקים הרשומים כדירות ולרבות, הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות מקלטים וכן, מתקני הסקה או מים וכיוצא באלה, המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם, אפילו הם בתחומי דירה מסוימת".

ככלל, אף לא אחד מבעלי הדירות רשאי להסיג גבול ברכוש המשותף על ידי השתלטות על חלק ממנו ועשיית שימוש ייחודי בו. תפיסה של חלק מהרכוש המשותף, לרבות המקלט, לשימוש ייחודי, הינה אסורה ובניגוד לחוק המקרקעין. יתרה מכך, אין עוררין כי ייעודו של מקלט הינו לשמש כאמצעי מיגון בשעת חירום ולפיכך חשוב הוא כי הוא יישאר פנוי ומוכן לאכלוס דיירי הבניין בכל עת.

הנחיות פיקוד העורף קובעות, כי במידה ותתקבל הסכמת רוב בעלי הדירות בבנין, לאחסן חפצים אישיים במקלט, שטח האחסון במקלט לא יעלה על 20%. כמו כן, חוק ההתגוננות האזרחית, קובע, כי דיירי הבניין מחויבים לפנות מתוך המקלט ציוד שלא נועד לשימוש המקלט, לשמור על ניקיון המקלט ולהחזיקו במצב המאפשר את השימוש בו בכל עת כמיגון מפני התקפה.

 לתחזק את המקלטים מוטלת על הדיירים, לפי סעיף 14 א (א) לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א- 1951: "דיירי בית ובעל מפעל חייבים לפנות, כל אחד מתוך המקלט של הבית או המפעל, את כל המיטלטלין שבו- למעט המיטלטלין שלפי דיני ההתגוננות האזרחית מותר להחזיקם- לשמור על הניקיון בו, ולהחזיקו במצב המאפשר את השימוש בו בכל עת כמחסה מפני התקפה".

הגורמים המוסמכים לאכוף חובה זו על הדיירים הינם: הרשות המקומית- המוסמכת להורות לבעל בית ולבעל מקלט לעשות, כל אחד במקלטו, כל תיקון ושינוי, כדי לאפשר את השימוש במקלט בכל עת כמחסה מפני התקפה- סעיף (ו) לחוק ההתגוננות האזרחית. כן מוסמכת הרשות המקומית, לפי סעיף 14 א(ד) לחוק ההתגוננות, לפנות מיטלטלין ממקלט שלו פונו על ידי החייב בפינויים (הדיירים או בעל המפעל), וזאת לאחר שניתנה הודעה בכתב, ע"י פקחי העירייה שהוסמכו לכך מטעם ראש הרשות המקומית, לדיירים, 15 יום לפני פינוי המיטלטלין.

לצורך מימוש הסמכויות הנ"ל, סעיף 20 ו (ב) לחוק ההתגוננות האזרחית, מקנה לראש הרשות המקומית, או למי שהוסמך לכך בכתב על ידו, את הסמכות להיכנס לכל מקום בכל עת סבירה, לאחר מתן הודעה מראש על כך.

חברי הג"א - היינו חיילי פיקוד העורף - רשאים לבצע ביקורות במקלטים פרטיים, בין השעות שמונה בבוקר לשמונה בערב, לפי סעיף 9 (א) לחוק ההתגוננות האזרחית, אם יש להם יסוד לחשוב שבמקום בוצעו עבירות על דיני ההתגוננות האזרחית- כגון הפרת החובה להחזיק את המקלט במצב תקין בכל עת.

ההשלכות לאי עמידה בהוראות חוק ההתגוננות האזרחית: הפן הפלילי: אי החזקה תקינה של מקלט, ציבורי או פרטי, הינה עבירה על סעיף 24 (ב) לחוק ההתגוננות האזרחית. כתב אישום בגין עבירה זו יכול להיות מוגש מטעם היועץ המשפטי לממשלה או נציגו.

הפן האזרחי: עבירה על סעיף 14 (ו) לחוק ההתגוננות (הסעיף המחייב ביצוע שינויים ותיקונים במקלט פרטי, כדי לאפשר את השימוש בו בכל עת כמחסה, בהוראת השימוש המקומית), נקבעה בצו ההתגוננות האזרחית (עבירות קנס), התשל"ו- 1976, כעבירת קנס. במידה וברשות מקומית אומץ "חוק עזר לדוגמא לעיריות (החזקת מקלטים), התשל"ו- 1975", הרי שאי החזקה תקינה של מקלט מהווה עבירה גם לפי חוק העזר העירוני.

עוד ב-

בהמשך להקצאת מיליונים לבניית מקלטים בצפון - מה קורה באשקלון?

לכתבה המלאה

כתב אישום בגין עבירה על חוק העזר העירוני, או בגין עבירה על הפרק השלישי לחוק ההתגוננות האזרחית (הפרק הדן במקלטים), יוגש בידי תובע מטעם העירייה. ראש הרשות המקומית מוסמך להורות על הגשת כתב אישום בעבירות על חוק ההתגוננות האזרחית, לפי סעיף 225 (ב) לחוק סדר דין פלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982.