ההדלפה מתוך קודש הקודשים של בית המשפט העליון לעיתונאי עמית סגל, ופרסום הסקופ שבעקבותיו, הציגו באופן חלקי ושגוי, כך התברר לנו לאחר פרסום פסק הדין, את ההחלטה הצפויה בעתירות לביטול חוק היסוד שביטל את עילת הסבירות, כניצחון דחוק על חודו של קול. זאת, בעוד שלמעשה לאחר קריאת פסק הדין מתברר כי בנושאים המרכזיים שבמחלוקת, האם ראוי לבטל את עילת הסבירות, והאם בית המשפט מוסמך לבטל חוק יסוד, היה קונצנזוס רחב מאוד בקרב שופטי העליון.

ל- 14 מהשופטים הייתה ביקורת נוקבת על החוק לביטול עילת הסבירות, ברוב מוחץ של 13 נגד 2 נקבע כי בית המשפט מוסמך עקרונית לבטל חוק יסוד, כשהשופטים חלוקים ביניהם רק לגבי הנסיבות בהם ראוי לעשות כן. 8 שופטים בדעת הרוב סברו שיש לבטל את חוק היסוד בנושא הסבירות, ו7 שופטים, בדעת מיעוט, ביקרו את חוק היסוד על פגמים רבים שנפלו בו, אך סברו שאין לבטל אותו, אלא לצמצם את נזקו בדרך של פרשנות מצמצמת.

בפרסום כה חלקי ושגוי היה משום נסיון לטמון פח לבית המשפט. ניתן רק לשער מה היו יכולים להיות מניעי השופט או עובד בית המשפט שהדליף, באופן כה תקדימי, טיוטה חלקית של פסק דין כה חשוב. הדלפה שכזו פוגעת בבית המשפט ובהתנהלותו התקינה, באמון שבין שופטיו וביכולתם לנהל ויכוחים ודיונים על טיוטות בעת כתיבת פסקי דין, היא מקרבת את בית המשפט לקלחת התקשורתית והפוליטית, והיה בה גם נסיון להשפיע על מועד מתן פסק הדין, מה שיכול היה גם להשפיע על תוצאתו לאור הפרישה של שתיים מן השופטות בדעת הרוב, או כדי להביא לדחיית מתן פסק הדין בכמה חודשים לפי הצעת חקיקה להוראת שעה בשל המלחמה בעזה, של חה"כ אריה דרעי שפורסמה במקביל להדלפה.

נשיאת העליון אסתר חיות לא מצמצה, והביאה תוך גילוי מנהיגות משפטית, בטווח זמן קצר, לפרסום אחד מפסקי הדין החשובים בתולדות המשפט הישראל. פסק הדין אוחז 743 עמודים מנומקים, תוך ניתוח משפטי מעמיק של כל השופטים, המחוייבים כולם לעקרונות שלטון החוק והפרדת הרשויות הגם שנשארו חלוקים בדעותיהם לגבי התוצאה. פסק דין זה ישמש את ישראל עתה במאבק בבית הדין הבינלאומי בהאג כנגד הנסיון להאשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה. שכן טריבונאלים בינלאומיים אינם מתערבים כאשר יש בנמצא ערכאה מדינתית עצמאית ומקצועית על פי עקרון המשלימות.

האם היה אינטרס ציבורי בפרסום טיוטה חלקית של פסק דין כה חשוב, בעיתוי שיש בו משום נסיון לא רק לפגוע בלגיטימיות של בית המשפט אלא גם להשפיע כל תוצאתו של פסק הדין? ספק גדול. קשה לצפות מהתקשורת, הניזונה מהדלפות, לקיים דיון רציני בשאלה זו, אך נראה שבמקרה זה נחצו כל הקווים. די היה להביט בפניו של עמית סגל כשפורסם פסק הדין האמיתי, וניגלה הפער העצום בינו לבין ההדלפה המקורית, ובנסיותיו להתוכח ולשכנע שעיקרו של פסק הדין הוא אכן ההכרעה על חודו של קול, כדי להבין את הבעיה האתית בפניה ניצב סגל כשהתלבט אם לפרסמה.

אין שום אינטרס ציבורי בהדלפת טיוטה שהועברה בין השופטים במטרה לנסות ולשכנע איש את רעהו. טיוטה זו אינה סופית, ופרסומה עלול לפגוע בטוהר ההליך השיפוטי וביכולתו של בית המשפט להכריע באופן בלתי תלוי. קל וחומר הדבר כשמטרת הפרסום היא לפגוע במעמדו של בית המשפט או להביא לדחייה במתן פסק הדין או להשפיע על תוצאתו.
 
אין זה הנסיון הראשון לפגוע במעמדו של בית המשפט העליון. קדמה לו הכרזתו של השופט אלרון על כוונתו להתמודד על תפקיד נשיא בית המשפט העליון, תוך סטיה מעקרן הסניוריטי, שיטה לפיה מתמנה השופט הותיק ביותר לתפקיד. שיטה זו ודאי אינה אידיאלית, היא מבטיחה את מינויו של השופט המנוסה ביותר, אך לא את מינויו של השופט המתאים ביותר לתפקיד. אך חשוב מכל אלה, שיטה זו מבטיחה את נקיון הדעת של השופטים, אשר משעה שמונו לבית המשפט העליון, אינם נתונים עוד למרותו של איש זולת הדין, ואין לפוליטיקאים כל דרך להשפיע על קידומם ,וכך מובטחת אי תלותם המוחלטת.

יש לקוות כי עתה עם מתן פסק הדין, והחזרתה למקפיא של ההפיכה המשטרית, יבואו ימים רגועים יותר על הרשות השופטת. טוב תעשה הכנסת אם תחוקק בהקדם האפשרי את חוק יסוד חקיקה, בהסכמה רחבה של 80 חברי כנסת לפחות, תוך ויתורים הדדים ופשרה בין כל חלקי הבית, ותקובע בו הסכמה על כללי המשחק ועל יחסי הכוחות בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת.

עוד ב-

עמית סגל בחשיפה מטורפת: בג"צ לקראת פסילת ביטול עילת הסבירות

לכתבה המלאה

במקביל טוב תעשה התקשורת אם לא תתרום לניסיונות לפגוע במעמדו של בית המשפט, או להשפיע על תוצאותיו של פסק דין כזה או אחר, שכן, מקצועיותה ועצמאותה של מערכת המשפט, ושל בית המשפט העליון, הם חיוניים להבטחת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקראטית.