בימים אלה החל המשא ומתן בבית הנשיא בניסיון להגיע לפשרה בנוגע למה שהקואליציה מציגה כרפורמות לשיפור מערכת המשפט, ואילו האופוזיציה רואה כהפיכה משטרית המשנה את פניה הדמוקרטים של המדינה. מורכבותן של הסוגיות וההשפעה ההדדית שיש בין הסוגיות, ביחד עם חוסר האמון הקיים בין הצדדים, לא יאפשרו ככל הנראה הגעה לפשרה בזמן סביר. מאידך ברור שאת השד שיצא מהבקבוק לא ניתן להחזיר למקומו, ומדינה שלמה ממתינה להסדרה חוקתית, הן של זכויות היסוד, והן של היחסים שבין הרשות המחוקקת והשופטת, לרבות בסוגיה של הדרך לבחירת שופטים. 

הפתרון הוא, אם כן, הקמתה של ועדה ממלכתית של מומחים שתעסוק במשך כשנה בניסוח הסדר חוקתי שלם ומוסכם שיובא לאחר אישור הכנסת גם למשאל עם. ניתן לנסות לנסח חוקה שלמה ומפורטת או להסתפק באימוץ הכרזת העצמאות בתוספת כמה חוקי יסוד, ובדגש על חקיקת חוק יסוד החקיקה שיסדיר את מעמדם של חוקים רגילים, חוקי יסוד, הדרכים לקבלתן, והביקורת השיפוטית עליהם. רק כך נוכל להבטיח היציבות הנדרשת לקיומה של ישראל ב-75 השנה הבאות.

בשל הזמן הרב שיידרש להשלמת מהלך כה מורכב, ובשל העובדה שצפויה בחודשים הקרובים פרישתם לגמלאות של כמה שופטים (ובהם הנשיאה) מוצע בינתיים להגיע להסכמה אד-הוק על המינויים הקרובים לבית המשפט העליון, וכן על זהותו של נשיא בית המשפט, כדי להבטיח מינוי שופטים שמרנים, וגיוון הרכב השופטים באופן שיישקף החברה הישראלית, כדרישת הקואליציה. כפשרה ניתן גם לחשוב על הגדלה במספר השופטים מה שיאפשר גם טיפול בעומס שיש על בית המשפט. 

לידתה של הרפורמה שהוצעה על ידי הממשלה היה בחטא, ונראה שמוביליה מונעים לא פחות משנאה למערכת המשפט, מאשר הרצון לשפרה. מיד עם הכרזתו של שר המשפטים הוברר שאינו נוהג בשקיפות, וכי לדבריו הקומה הראשונה של הרפורמה נועדה להבטיח את בנייינן של קומות 3-4 שאת פרטיהן לא חשף לציבור. הצעות החוק הוגשו כהצעות פרטיות ולא ממשלתיות, מה שהביא לקיצור דרך אך גם להעדרה של עבודת מטה ממשלתית, מה שהגביל את יכולתה של היועמ"ש לממשלה, ביחד עם היועצים המשפטיים במשרדים השונים להציג מבט השוואתי מפורט ואת מלוא ההשלכות המשפטיות והכלכליות להצעות.

יכולת זו צומצמה עוד יותר כאשר בהליכי החקיקה הובאה הצעת פשרה חדשה ערב הדיון בועדה ולמחרת נערכה עליה הצבעה בלי קבלת תגובות מלאות של היועמ"שית, האקדמיה והציבור. כל אלה יכול ויביאו בבוא היום לפסילתה של החקיקה  ובית המשפט עשוי להשיב לכנסת את החוקים כדי שיידונו כראוי, כפי שנעשה בעבר בפרשת חקיקת המיסוי לדירה שלישית.

גם הצעת ה"ריכוך" שהובאה להצבעה בסופו של דבר איננה מרככת דבר. זאת משום ששר המשפטים הודיע שבליץ החקיקה של יתר רכיבי הרפורמה יימשך מיד אחרי החגים, וגם מבחינה מהותית העובדה שימונו רק שני שופטים על ידי הקואליציה בקדנציה אינה מבטיחה שימונו גם שופטים אחרים משום ששר המשפטים שולט בוועדה, ויכול לבחור שלא להביא מינויים נוספים, וחשוב מכך, גם על פי החוק כפי שאושר, ישנה שליטה מלאה של הקואליציה במינוי נשיא בית המשפט, מה שיהפוך את ישראל  למדינה הדמוקרטית היחידה בעולם שבה הקואליציה לבדה, ללא איזונים ובלמים, ממנה את ראש הרשות המחוקקת, וגם את ראש הרשות המבצעת, וגם את ראש הרשות השופטת. בהקשר זה חשוב לציין שגם פרופ' גדעון ספיר, מחשובי האקדמאים השמרנים בישראל, הקשור לפורום קהלת, שהיה גם מועמד לבית המשפט העליון, טען שמדובר ברעיון מטופש.

בחודשים האחרונים אנו חווים רגע חוקתי בהיסטוריה של המדינה. הציבור הפך למעורה ומעונין בסוגיות חוקתיות. ברקע הדברים גם מתקיימת מלחמת תרבות. מצד אחד ישנם פרסומים על מכוני מחקר המייעצים לח"כ שמחה רוטמן והשר בצלאל סמוטריץ' לקידום "מדינת הלכה", ומצד שני ציבור גדול שרוצה לראות א ישראל כדמוקראטיה ליבראלית.

עוד ב-

הרוב הליברלי במדינה התעורר, אבל האם זה מאוחר מדי? | עו"ד יהודה שפר

לכתבה המלאה

ניתן ואפשר להגיע לפשרה חוקתית, ששני הצדדים לא יאהבו, אך שתאפשר חיים משותפים ואיזון סביר בין הרשויות, תוך שמירה על מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, וגם ליברלית במידה מסויימת. מכיוון שאין זה ריאלי להגיע להסכמה מלאה בנושאים אלה בזמן סביר. יש להגיע בינתיים להסכמה, שתאפשר לקואליציה לממש את כוחה הפוליטי במינוי מספר שופטים לבית המשפט העליון , תוך הסכמה אד הוק בוועדה לבחירת שופטים במכונתה הקיימת, וזאת גם מבלי לשנות את סדרי הבחירה של נשיא בית המשפט העליון.