ישראל מאוד מתגאה בהון האנושי המשופר של כוח העבודה שלה. פרמטרים שונים של ההון האנושי מעידים בעקביות כי כוח העבודה הישראלי הגיע לרמות גבוהות מאוד, לעיתים קרובות בצמרת הגבוהה של הדירוגים העולמיים. שיעור האקדמאיים, שיעור בעלי תארים מתקדמים, ממוצע שנות השכלה, שיעור הפטנטים לנפש, שיעור פרסי נובל לנפש, שיעור יזמי ההייטק, גודלה היחסי של תעשיית ההייטק בכוח העבודה או בתוצר, שיעור המחקר ופיתוח בתוצר ועוד. לכאורה גאווה גדולה אולם עיון מעמיק יותר יגלה סיבה גדולה לאכזבה.

כאשר מעלים את כלל מדינות העולם על תמונת גרף שבה בציר אחד ההכנסה לנפש (במחירים שווים) ובציר השני רמת ההון האנושי מגלים כי כל מדינות העולם מצייתות לחוק יסוד כלכלי. ככל שההון האנושי גבוה יותר כך עולה ההכנסה הלאומית לנפש. הקשר הוא כמובן סימולטני. שיפור בהון האנושי מאפשר שיפור של ההכנסה לנפש, זו מממנת מצידה שיפור נוסף בהון האנושי וחוזר חלילה. המנוע של ההון האנושי הוא אחד משני המנועים החשובים ביותר של צמיחה כלכלית. זאת, לצד המנוע הכרוך באיכות תפקודם של המוסדות ובפרט ממשלה ובתי משפט. לא אעסוק בתפקוד הלקוי של בתי המשפט בישראל בכל הנוגע לאכיפת חוקי התחרות, דיני החוזים או החוקים האוסרים הדרה. עסקתי בכך בטורים קודמים. גם לא אעסוק בתפקודה של הממשלה. טור זה עסק בכך לאורך השנה ומחצה האחרונות עשרות פעמים ללא אפליה בין מחנות פוליטיים או ממשלות.

טור זה עוסק אך ורק בשאלה הפשוטה: כיצד הצלחנו לבנות את ההון האנושי הטוב בעולם או לא רחוק מכך, אך ההכנסה הלאומית לנפש היא כחמישים אחוזים מההכנסה לנפש בארה"ב, לאחר שמתקנים את הפערים במחירים כולל דיור. התוצר לנפש בישראל הוא כחמישים ושניים אלף דולר נומינליים כאשר פערי המחירים בין ישראל לארה"ב הם כשלושים אחוזים לפחות, בשעה שההכנסה לנפש האמריקאית היא כשבעים ושבעה אלף דולר. חמור מכך, עם הון אנושי כמו שלנו אנו אמורים בעצמנו ליצר הכנסה לנפש של שבעים ושבעה אלף דולר אם לא לעמלה מכך. לא חמישים ושניים אלף השווים בקושי ארבעים אלף דולר. ולא פחות חמור, איך יתכן שאנו המדינה היחידה על פני הגלובוס כולו שלא מצייתת לחוק היסוד הכלכלי הקושר הון אנושי עם הכנסה לנפש? 

ובכן, לקוראיי אציע שתי תשובות אפשריות. האחת, כמחצית מההון האנושי שלנו נבנה על מנת לייצר לנו הכנסה. את המחצית השנייה של ההון האנושי בנינו רק בשביל הכיף. לא חלילה כדי להתפרנס. רק בשביל ההנאה של שיפור היכולות, ההשכלה והכישורים שלנו. לשם שמיים. השנייה, שמלוא ההון האנושי שלנו מייצר הכנסה. לא רק מחצית. מלוא ההון. אך חצי מההכנסה לא מגיע אלינו. משהו עושק אותנו בדרך.

אם נוסיף למדורה עוד קיסם אחד ונזכר כי אנו גם עובדים הכי הרבה במערב, אזי נבין עד כמה מצבנו חמור. 

אבל עזבו אתכם משטויות. מה זה חשוב שאנו וילדינו משקיעים שנות חיים רבות מספור בלימודים ובעבודה כדי להרוויח הכי מעט במערב ולשלם הכי יקר. מה זה חשוב שצעירים רבים עוזבים את ישראל כי נמאס להם וכי הם אינם רואים כל אופק לפרנסה בכבוד ולא משנה כמה משכילים ומוכשרים הם יהיו. מה זה חשוב שהממשלה הגישה כעת תקציב לשנתיים תמימות הנסוג לחלוטין מכל הבטחות הבחירות להילחם ביוקר המחיה. לא הפחתות מכסים. לא ביטול מכסות יבוא. לא פירוק היבואנים הבלעדיים או הכרזה עליהם כמונופולים. לא פירוק מונופולים מקומיים. לא אכיפה של חוקי התחרות. כלום ושום דבר. 

ואיך אני יודע שזה לא חשוב? כיוון שעל כך הציבור לא מפגין. 

עוד ב-

מוטי בן משה יקבל 100 מיליון שקל: השופט בפסיקה דרמטית

לכתבה המלאה

הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית