אכילת מזונות שומניים כמו המבורגרים ועוף מטוגן מובילים כמובן להשמנה, אבל לא בצורה עליה אתם חושבים. חוקרים טוענים שתזונה עתירת שומן וג'אנק פוד מחווטים את המוח מחדש, מפחיתים את היכולת שלנו לווסת את התיאבון ולווסת את צריכה הקלוריות.

התגלית עשויה לפתוח את הדלת לכדור נגד השמנה יתר המכוון לנוירונים במוח. ניסויים בחולדות מראים שתאים הנקראים אסטרוציטים שולטים במסלול כימי אל המעי. עם זאת, המחקר מצביע על כך שזלילה מתמשכת של מוצרים שומניים וסוכרים משבשת את הקשר הזה.

"נראה שצריכת הקלוריות מווסתת בטווח הקצר על ידי אסטרוציטים. מצאנו שלחשיפה קצרה (שלושה עד חמישה ימים) של תזונה עתירת שומן/קלוריות יש את ההשפעה הגדולה ביותר על אסטרוציטים, מה שמפעיל את מסלול האיתות הרגיל לשליטה בקיבה. עם הזמן, נראה שהאסטרוציטים מפגינים רגישות למזון עתיר השומן. בסביבות 10-14 ימים של תזונת עתירת שומן/קלוריות, נראה שהאסטרוציטים לא מצליחים להגיב ונראה שהיכולת של המול לווסת את צריכת הקלוריות אובדת. זה משבש את האיתות לקיבה ומעכב את אופן ההתרוקנות", כך הסבירה ד"ר קירסטין בראונינג מאוניברסיטת פן סטייט לרפואה בהודעה לתקשורת.

הבנת תפקיד המוח והמנגנונים המורכבים המובילים לגרגרנות עשויה להוביל לשינוי בטיפול בעלייה במשקל. ה-CDC מעריך שלמעלה מ-40% מהמבוגרים בארה"ב סובלים מהשמנת יתר, מה שמעלה את הסיכון שלהם למחלות לב וכלי דם ולסוכרת מסוג 2.

אסטרוציטים מגיבים בתחילה כאשר מישהו צורך ג'אנק פוד, ומשחררים כימיקלים הנקראים גליוטרנסמיטרים. הם מגרים נוירונים שמבטיחים שהקיבה מתכווצת בצורה נכונה כדי להתמלא ולהתרוקן בתגובה למזון שעובר דרך מערכת העיכול.

כאשר משהו מעכב אסטרוציטים, הוא משבש את התהליך. הירידה בכימיקלים לאיתות מובילה לעיכוב בעיכול מכיוון שהקיבה לא מתמלאת ומתרוקנת כראוי. החקירה הנמרצת השתמשה בתצפית התנהגותית כדי לנטר את צריכה המזון של יותר מ-200 חולדות מעבדה שניזונו בתזונה רגילה או עתירת שומן במשך יום, שלושה, חמישה או 14 ימים.

מחברי המחקר שילבו זאת עם טכניקות פרמקולוגיות וטכניקות גנטיות מיוחדות כדי למקד למעגלים עצביים שונים. זה אפשר לצוות לעכב באופן ספציפי אסטרוציטים באזור מסוים של גזע המוח, החלק האחורי שמתחבר לחוט השדרה.

עוד ב-

דיאטה לחכמים: 4 דרכים בריאות לרזות וגם להאריך חיים

לכתבה המלאה

לאחר מכן העריכו החוקרים כיצד נוירונים בודדים התנהגו כאשר החולדות היו ערות. אם אותו מנגנון מתרחש בבני אדם, תרופות יכולות לכוון בבטחה למנגנון, בתנאי שהטיפול לא משפיע על מסלולים עצביים אחרים.